Belongs to me!

Chapter-5-Leon

הוא אף פעם לא היה שייך לי, אבל לאבד אותו אשבור לי את הלב 💜 W.R

-

המשמרת המשיכה כרגיל המשכתי לגשת אל לקוחות . ניגשתי לזוג זקנים נורא חמודים בעיניי ועשיתי את דרכי אליהם "שלום מה תרצו להזמין?" שאלתי בחיוך קטן "האמת שאנחנו חוגגים 60 שנה ביחד ואת נראית לנו בחורה עם טעם מאוד טוב" האישה הזקנה בחנה אותי וחייכה "אז מה את מציע לנו בתור נערה עם טעם?". הסתכלתי עליהם וכל כך קינאתי בהם "האמת היא שאני אישית אוהבת את המרק פה מאוד טעים" אמרתי "אוקיי אנחנו ניקח את המרק אנחנו שמחים על הטעם שלך" "אין בעיה אני לא אכזב אותכם" נתתי להם חיוך קטן והגשתי את הפתק את לטבח שלנו סטיב. "סטיב" נכנסתי לתוך המטבח באושר "כן מה קרה" שאל "אני צריכה שתכיני שני מרק הכי טעימים שלך וחשבתי שנעשה איזה משהו" אמרתי "למי?" שאל "יש שני זוג זקנים שהם חוגגים שישי שנה ביחד ו..-" "טוב הבנתי אותך ניתן להם את המרק ואז אחרי זה נעשה להם קינוחים?" אמר-שאל "אבל את צריכה לשאול את פול אם זה בסדר" "טוב אני אלך לשאול אותו ובינתיים תעשה את המרק ושזה מוכן תקרא לי אני הגיש להם את זה" אמרתי ויצאתי מהמטבח עשיתי את דרכי אל חדרו של פול, העפתי את מבטי אל שולחנו של מיכאל וגיליתי שהוא כבר לא שם מעניין איפה יכול להיות שאלתי את עצמי, "סוף סוף הוא לא כאן!"! אמרתי בקול חלש.

-

"פול!" נכנסתי לתוך החדר בסערה וראיתי אותו יושב עם עוד בחור "אני צריכה עזרה!" צעקתי הבחור שישב עם הגב אליי הסתובב וראיתי את פרצופו של מיכאל ומה חשבתי לעצמי שהוא ילך טוב לפחות הוא לא אם הבחורות האלה, "כן מה את צריכה לולי" "טוב אז ככה יש איזה שני זוג זקנים במסעדה הם חוגגים 60 שנה ביחד עכשיו הם חמודים ואני ממש ממש רוצה לעשות..." לקחתי נשימה עמוקה והתקרב אליו "להוציא קינוחים על חשבון הבית בבקשה" עשית את הפרצוף המפורסם שלי שהוא לא יכול לעמוד בפניו "בבקשה" אמרתי בקול מתוק "כן!!" הוא אמר "יש תודה תודה" אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק "טוב אני צריכה לעוף למטבח!" אמרתי ועיניי נתקעו על מיכאל "ולולי את חוזרת איתי לבית?" שאל "אממ לא נראה לי אני עושה משמרת ערב" אמרתי ויצאתי מן המשרד."סטיב" נכנסתי למטבח "יש לנו אישור" אמרתי והייתי כל כך מאושרת שזה כל כך טוב לעשות דבר כזה טוב לאנשים אחרים, "המרק מוכן לכי תגישי להם את זה ועוד כמה דקות קינוחים מוכנים" הוא אמר והגיש לי את המגש, "הנה המרקים שלכם" אמרתי לזוג "תודה רבה" ״אין בעד וכל מה שתרצו אני כאן" "מה שמך?" שאל הזקן "שמי לאון אתם יכולים לולי אם נוח לכם" אמרתי עם חיוך קטן "תודה רבה לך לולי" אישה זקנה אמרה.
בזמן שהזוג החמוד יושב ואוכל לו אני מארגנת את כל המלצרים בשביל הפתעה, "הכל מאורגן?" שאלתי את סטיב "כן תפסיקי להיות בלחץ הכל הכל טוב" "שיט!" אמרתי "מה קרה?" שאל אחד מהם מצרים "אין בוקסה גם אין שיר מי יודע שיר מכאן?" שאלתי "אני יודע שיש כאן נערה שקוראים לה לאון והיא יודעת לשיר!" סטיב עקץ "לא לא אני לא הולכת לשיר" אמרתי בתוקפנות "את חייבת לשיר אין מי שישיר" סטיב אמר "אבל אני לא יודעת לשיר!" אמרתי בשקר "אויש אל תשקרי אני שמעתי אותך פעם אחת שרה" פול נכנס לתוך המטבח ולצידו מיכאל "ואת שרה מדהים!" כל מצרים נכנסו לשקט מוחלט כשהם ראו את מיכאל, אני לא כל כך מבינה למה הם כל כך פוחדים ממנו או למה מזהים אותי ממנו, "או שאת שרה או שכל זה לא יוצא לפועל!" פול מאיים "זה קטן עליך אתה יכול לעשות את זה" סטיב אמר "טוב בסדר" אמרתי "הזוג סיים לאכול" עדן נכנס לתוך המטבח "יאללה בוא נתחיל עם המסיבה" אמרתי יצאתי מהמטבח.