Belongs to me!

Chapter-11-Leon

‏‏ הפסקת לדבר ופשוט ענתה שתיקה🗣

ישבנו בשולחן ומיכאל התבונן בתפריט המלצרית ניגשה אלינו ושאלה ״מה תרצו להזמין?״ בנחמדות ‏״אני רואה שיש לכם כאן צלעות כבש אז מה את אומרת כדאי להזמין את זה?״ מפלרטט עם המלצרית אך ‏במראה הפלא היא לא זרמה איתו אפשר להגיד שזה די מפתיע ‏״אז אתה רוצה צלעות כבש וכוס יין אדום ומה תרצי ‏גבירתי?״ שאלה אך לא היה בי שום חשק לאכול ״אני לא רוצה כלום תודה״ אמרתי אך למיכאל זה לא באה בטוב ״את אוכלת!״ אמר והזמין במקומי ״תביא לה פסטה ‏ברוטב אדומה ‏ומיים בטעמים״ רשמה ‏והלכה ‏״אני לא מבינה למה אתה מזמין משהו שאני לא רוצה״ אמרתי וככה ישבנו עד שהאוכל יגיע, ״אני יכולה לשאול שאלה?״ המלצרית פנתה אלינו ״כן״ מיכאל הסתכל עליה ״אתם זוג שאלה״ ״לא״ מיכאל ישר תקף ‏״אז אני יכולה מספר הפלאפון שלך?״ שאלה ״שלי?״ שאלתי ״כן״ ‏די הופתעתי אך קיבלתי את ההזמנה ״כן בטח״ רשמתי לה על הפנקס והלכה מבטי אלה על-פניו של מיכאל זה נראה שהוא לא מרוצה ‏ניתקתי את מבטי והוא בתגובה העיף את כל מה שהיה על השולחן הצלחות ,וכוסות ‏נשברו ״מה יש לך?״ שאלתי הוא יחזיק בפרק ידי וגרר אותי בכוח ‏החוצה על האוטו, ‏נכנסנו לאוטו והוא טרק את הדלת ‏כל כך חזק חשבתי שהחלון כבר נשבר מרוב הכוח ‏״אתה מוכן להסביר לי מה יש לך?״ שאלתי הוא הסתכל לתוך עיניי ולא עונה על שאלתי ‏הוא הפיל את האוטו ולחץ על גז ״אתה מוכן קצת ‏לעט?״ שאלתי בפחד ״תפסיק אנחנו עוד נעשה תאונה!״ אמרתי אך הוא עוד תגביר את העוצמה ‏דמעות יצאו מרוב פחד ‏״אני מצטערת ‏רק תעצור!״ צעקתי בקול ‏שבור אך תשומת ליבו ופנתה אליי והרכב עצר בבת אחת ‏״אני רוצה להבין את עד כדי כך לא רוצה אותי שאת פשוט מעדיפה לעבור צד?״ שאל בקול עמוק‏ ‏והסתכל תוך עיניי ,השאלה הזאת ‏לא ידעתי איך להכיל אותה ״לעבור צד?״ שאלתי אתה זה שחטפת אותי ואתה מתהפך עליי כל שנייה וחצי ועוד אומר שאני לסבית וזה ‏שאני לא נופלת לרגליך ‏לא אומר שאני לסבית אז תעזוב אותי צא לי מהחיים!״ ‏אמרתי אך עדיין‏ לא ענית לי על שאלה ואמר  ״אז את לא לסבית״ שאל ״לא!״ צעקתי ‏״אז למה את לא רוצה אותי״ אמר בפשטות ‏״כי אני לא רוצה להתאהב אתה לא מבין אני לא רוצה אותך לא רוצה אף אחד אתה נוסע על הכביש כמו משוגע אני לא יכולה להכיל אותך כבר בבקשה תשחרר אותי״ ביקשתי עיניי כבר מותשות ואדומות ‏מהדמעות ‏גופו התקרב אליי באיטיות ‏אניח את ראשו על חזה שלי ״אני לא ‏משחרר אותך בחיים ‏וזה שאת אומרת דברים כאלו לא אומר שהם נכונים הלב שלך ‏לא חושב אותו דבר״ אמר ונסע .איך בנאדם יכול להיות כל כך בטוח בעצמו הוא חושב שהוא יכול לשלוט ברגשות שלי אני לא יודעת מה אני מרגישה איך הוא יכול לדעת אם אני לא יודעת מה הוא רוצה ,אני בחיים לא ייצא מזה ‏מהסיוט שאני נמצאת בו! .

-
‏הגענו הביתה ‏איך אני יכולה לקרוא לזה ״הבית שלי״ אני לא בחרתי שזה הבית שלי ‏אלה בחרו את זה בשבילי פשוט לקחו אותי והודיעו לי שזה הולך הבית שלי ‏עבר שבוע שאני לא רואה את החברים שלי שבוע שאני לא רואה את המסעדה את דודה שלי אף אחד שבוע שאני לא רואה העולם וזה למה כי בנאדם פשוט החליט שאני שלו מבלי לתת לי להתאהב בו מבלי להכיר אותו ‏אבל אף אחד לא שואל מה אותי אף אחד לא מחפש אותי אף אחד לא מבין מה קרה לי ‏לליאון ‏לולי שלהם הרבה זמן לא שמעתי את הכינוי הזה אני יודעת שזה רק שבוע אבל זה רק הורס אותי ואני לא רגילה כאן .
‏הגענו לחנייה ‏אבל אף אחד מאיתנו לא יצאנו מהאוטו היה שקט ,שקט אף אחד לא רוצה לשמוע ‏שנינו חיכינו שמישהו יגיד משהו אך אף אחד לא אמר שום דבר אף אחד לא יודע מה להגיד חיכינו שמישהו יעשה משהו כאילו היינו בקרב ‏שאסור לאף אחד מאיתנו לזוז ראשון ‏שזז מת אבל אם זה ‏היה אמיתי הייתי זזה ראשונה ‏ ‏״את יכולה לצאת״ ‏אלו המילים שיצאו מהפה הוא שבר את ‏השתיקה ‏המעצבנת ‏שחרשה לנו את האוזניים ‏שום דבר ממה שהוא אמר לא נקלט‏ ‏כאילו מישהו כוון לי אקדח לראש ואמר לי אם את יוצאת כל המשחק הזה. לא יכולתי לזוז הייתי קפואה מפחד שאם אני אעשה משהו שלא בסדר הוא התעצבן הוא יעשה משהו בזיז משהו ‏ששנינו לא רוצים, פתחתי את דלת הרכב ועשיתי כי דבריו אך שום דבר לא קרה הוא רק ניסה ואני בליבי קיוויתי שאני לא יראה אותו יותר שייצא לי מהחיים ואני יודעת שהסיוט הזה בחיים לא ייגמר שהוא תמיד ירדוף אותי הוא תמיד יהיה שם בשבילך לארוס את אשלייה שבניתי לעצמי את העולם הוורוד שבנו לי.
‏ ‏לא הצלחתי להירדם רוב הלילה וחלק שהצלחתי להירדם תמיד חלמתי שמיכאל רודף אותי שהוא תמיד שם להזכיר לי שאני בחיים לא אצליח לברוח ממנו שתמיד היה חלשה והוא תמיד יהיה שם בשביל להשכיר לי את זה ‏אך תמיד הייתי אופטימית ונשר ככה שיום אחד אני אמצא את המקום שבו ‏ ‏יהיה לי טוב‏. הגיע הבוקר וכבר שש לפנות בוקר אני מוצאת את עצמי יושבת ומחכה שהזמן יעבור כבר הייתי עייפה גם פיזית וגם ‏נפשית שכבתי על המיטה ושמתי על עצמי את השמחה הרך ‏ועיניי ‏עצמות לאט לאט עד שהרגשתי את ‏עייפות סוחבת אותי לשינה ארוכה משלימה שעות שינה וככה אני מרגיש שום דבר שום רגש מיותר ‏יכול לעזור בכל הבלאגן הזה.

-
‏פתחתי את עיניי ‏משהו שלא רציתי היה שקט מוזר השקט הזה ‏הפחיד אותי משהו שלא הייתי רגילה להיות כל כך שקטה שהכל בסדר. לקחתי את הטלפון ‏בדקתי מה השעה השעה הייתה כבר ערב החדר היה כבר חשוך שום אור לקחתי את רגליי וצעדתי לעבר הדלת אך ידעתי שאני צריכה להיות מוכנים שיט לצאת אל העולם שבחוץ זה יש בכל כך טיפשי כן אבל זה משהו כל כך מסובך להסביר את מה שהרגשתי באותו רגע הכנתי את עצמי ‏פתחתי את הדלת, ‏הבית היה די שקט מרגיש כאילו אין אף אחד בוא כאילו רק אני נמצאת בו וזה העירוני כי אני נמצאת בו ירדתי במורד המדרגות עד שהגעתי לסלון ״יש כאן מישהו״ שאלתי אך לא היה מענה ‏התקדמתי לעבר המטבח ונשמעות צלילים מעצבנים די קשה להסביר הזה צילום של אנשים מתנשקים זה פשוט היה ‏מגעיל התקדמתי ‏ואניי לא ‏הצלחתי להאמין מיכאל ועוד איזה משהי מתנשקים באמצע המטבח הם פשוט בולים את אחד השני ואני עומדת וצפוניים‏ ‏חיכתי בגרוני בשביל למשוך את תשומת לבה אך זה הצליח התקדמתי לעבר המקרר והוצאתי את הבקבוק מים ״מי זו?״ שאלה הבחורה שקט מביך ״היא, היא סתם״ ‏אמר ‏מיכאל אני באמת ‏נעלבתי אך בחרתי להתעלם הבחורה שהיתה ‏עם מיכאל באמת היית יפה אפילו יותר ממני.‏לא יכולתי לעלות לחדר להיות באמת סגורה בארבע קירות זה ‏די מחרפן אותי מיציתי את זה באמת פשוט ללכת לגינה ובגינה יש בריכה טבלתי את רגליי ואני אפילו לא זוכרת כמה שעות הייתי שם חשבתי כל כך המון ‏ ‏ניסיתי לעצור את מחשבותיי אך ללא הצלחה לא הצלחתי , אני באמת סתם אני רוצה לשאול אותו אם אני סתם אז למה אני כאן ‏,ברגע אחד החלטתי לקפוץ לבריכה להפסיק לחשוב ‏באמת רציתי ‏להפסיק לחשוב לרגע שחיתי והמשך ‏הבריכה היתה כל כך גדולה ‏הרמתי את הרגליים כלפי מעלה ופשוט צרפתי הרגשתי בעננים הרבה ‏איך ברגע אחד השומרים של מיכאל פשוט עמדו ליד הרגשתי את נוכחותם והחלטתי פשוט להתעלם ‏רציתי ‏עוד להרגיש בעננים ״גבירתי הבוס מבקש שתבואי״ אמר אחד השומרים חיכיתי כמה דקות ויצאתי ‏מהבריכה החלטתי לעשות מעשה נועז שבכל לא מתאים לי ‏ולא מאפין אותי ,החלטתי לעשות את זה הורדתי‏ ‏את החולצה ואת המכנס ‏ ‏והשומרים לא ‏איזו להסתכל עליי ׳למה מי יכול ‏להסתכל על הרכוש שלא שלו אה ?׳ ‏גיחכתי לעצמי והמשכתי ללכת וכך הלכתי עד שהגעתי ‏למישרד של מיכאל ולא ‏חשבתי לפעמיים ‏מי עלול להיות שם אני יכול לראות אותי כך פתחתי את הדלת לא עניין אותי היה לי אכפת רק להחזיר לו באותו מטבע שכולם יראו את מה שהם לא צריכים לראות ,‏מבחינתי הם יכולים לראות אך לא לגעת אני אהיה כמו הפריה אסור כמובן שזה כולל גם את מיכאל הוא יכול לראות ו‏להתענג אבל אני רוצה שהוא ‏ידע מה הוא ‏מפספס ואני אראה לו את זה ‏ואשחק בו ‏כמו בובה על חוט ‏כמו שהוא שיחק בי.

‏מקווה שעברתם חג שמח❤️