^^פרק 7^^

1.4K 88 52
                                    

^נ.מ ג'ון ג'אנגקוק^

"מה קרה שהסוודר נעלם היום?" ג'ימין צחק כשראה אותי 

"זה לא מה קרה? זה מה הולך לקרות?" חייכתי אליו, לבשתי היום חולצה צמודה בצבע אפור שהדגישה את קימורי גופי וג'ינס קרעים כחול צמוד גם הוא, הסוודר גדול שתמיד החביא את צורת גופי נעלם לגמרי, רציתי להראות את הגוף שלי, אני רוצה שמאסטר יראה אותי, אני רוצה להיות הכי יפה בשבילו

"ומה הולך לקרות?" ג'ימין צחקק

"אתה כבר תראה" חיוכי גדל כשהצלצול נשמע, רק עוד ארבעים דקות ואני אוכל ללכת לאולם הספורט לראות את מאסטר! 

"נו! אתה לא יכול לעשות את זה! אני לא יכול להתאפק עכשיו!"

משכתי בכתפי והסתכלתי על המורה שנכנסה לכיתה וניסתה להרגיע את התלמידים המדברים

^_^

הלכתי במהירות לכיוון האולם, אני מקווה שאני לא אפספס את מאסטר, מרוב ההתרגשות בכלל לא אספתי את דברי לתוך התיק פשוט החזקתי את הספרים ואת הדפים שהמורה חילקה בין ידי והתקדמתי לאולם הספורט

"אוי אני כל כך מצטער!" התכופפתי והתחלתי לאסוף את הדברים שלי מהרצפה "אני לא התכוונתי אנ-"

"ג'אנגקוק קום מהרצפה" קול עמוק נשמע מעליי וזוג ידי חזקות עזרו לי להתרומם בעדינות, הרמתי את מבטי רואה את העיניים האפורות של מאסטר מסתכלות עליי בבילבול "לאן אתה רץ ארנבון?"

הוא העביר יד בשערי והזיז אותו מעיניי, גורם לסומק קל לעלות על פניי

"אלייך מאסטר" חייכתי אליו

"אתה יודע שזה לא חכם במיוחד מה שעשית אתמול" הוא הסתכל ישירות לתוך עיניי

"אני יודע אבל זה לא מה שחשוב עכשיו" סידרתי את כל הדפים שלי מחדש בין ידי

"יש פה הרבה ערפדים בו נלך למקום שקט" הוא הניח יד על כתפי וסובב אותי, מתחיל ללכת לכיוון רחוק משאר התלמידים

"לא! זה יהרוס את התוכנית!" עצרתי אותו מללכת

"תוכנית?" הוא הרים גבה ונאנח "קוקי יש פה הרבה ערפדים, לחלקם קשה לשלוט בעצמם ליד היברייד והלב שלך דופק כמו משוגע בוא נלך זה מסוכן"

"אבל מא-"

הוא נאנח שוב והרים אותי, לוקח את הדפים מידי, זורק אותי על כתפו ומתקדם במהירות למקום שקט

"מאסטר" התבכיינתי ותפסתי חזק בחולצתו "תוריד אותי!"

"כשנהיה לבד" הוא אחז בחוזקה בגבי והמשיך ללכת

אחרי כמה דקות של התחננויות הוא נעצר והוריד אותי, מושיב אותי בעדינות על ספסל שקט באזור ריק מאדם או יצור

אל תיתן לי ללכתWhere stories live. Discover now