^נ.מ ג'ון ג'אנגקוק^
"להתראות קוקי" מאסטר הזיז את קווצת שיער חומה מעיניי ונשק למצחי
"אני לא רוצה שתלך" תפסתי בידו והצמדתי אותה אליי, מחבק אותה בחוזקה "אני רוצה לישון עם מאסטר"
"ג'ין לא יתן לי לישון איתך" הוא לחש לי, מלטף בעדינות את הלחי שלי ומנסה לשחרר את ידו מאחיזתי, גורם לי רק לחזק את האחיזה ולהיצמד לזרועו אפילו יותר
"אוקי, מה אתה אומר על זה ארנבון?" הוא הניח את ידו השנייה מסביב לגופי וליטף את גבי בעדינות "אני אעלה לחדר שלך מבלי שג'ין ידע ואשאר איתך עד שתירדם"
"אבל אני רוצה לישון עם מאסטר כל הלילה" הנחתי את סנטרי על חזהו ושרבבתי את שפתי התחתונה
"אבל אני לא יכול להישאר פה כל הלילה מה יקרה כשג'ין היונג יבוא להעיר אותך בבוקר?" הוא העביר יד בשערי, מחייך אליי חיוך קטן
"אוקי" נאנחתי ושחררתי את ידו, מסתכל על הרצפה ובועט באוויר
"אין לך מה לדאוג ארנבון" הוא הניח אצבע אחת מתחת לסנטרי מרים את פניי אליו "אני אחבק אותך חזק עד שתירדם קוקי שלי ואז אשאר עוד קצת כדי לראות שיש לך חלומות טובים"
"אתה מבטיח?" הסתכלתי לתוך עיניו האפורות
חיוכו גדל והוא הנהן
"אני מבטיח לך" הוא שיחרר את פניי "אני אלך לחדר שלך"
"רגע!" אמרתי במהירות, הנחתי את ידי על חזהו והתקרבתי אליו "אני אעלה מהר"
"אני בטוח בזה קוקי" הוא גיחך והצמיד את שפתינו
כשפקחתי את עיניי כבר הייתי לבד ברחוב מול הבית
ליקקתי את שפתי ונכנסתי פנימה
"הגעתי הביתה היונג" הנחתי את המפתחות על השידה שליד הדלת והתקדמתי לכיוון המטבח, יודע שיש תשעים אחוזים שג'ין שם
"למה כל כך מאוחר, כבר חושך בחוץ והתקשרתי אלייך עשרות פעמים" ראיתי אותו יושב למול שולחן המטבח שהיה מלא בספרים ודפים, שיערו החום היה מעט מבולגן על ראשו ומתחת לעיניו הכהות התחילו להיווצר כתמים עקב חוסר שינה "פעם הבאה שאתה הולך לג'ימין אני אשמח שתשלח לי הודעה או שתתקשר אני ממש דאגתי לך"
"אני מצטער היונג" שילבתי את ידי והסתכלתי על הרצפה "אני מבטיח להגיד לך איפה אני בפעם הבאה"
"יש אוכל במקרר" הוא העביר יד בשיערו ונאנח, לוקח עט בין אצבעותיו ומתחיל לחפש דף מסוים בין הרבים שעל השולחן
"היונג, אתה לא צריך להרוג את עצמך עם הלמידה למבחן אתה יכול לנוח" הנחתי יד על הכתף שלו "לא יקרה כלום אם תפסיק לשעה או שעתיים כדי לישון"
"כן אני רק רוצה לסיים את הנושא הזה, יש פה כשפים מסובכים ואני רוצה לסיים עם זה" הוא הוציא מחברת מתחת לדפים והתחיל להעתיק כמה מילים מהדף "אין מה לדאוג"
KAMU SEDANG MEMBACA
אל תיתן לי ללכת
Romansaג'ון ג'אנגקוק אף פעם לא היה מקובל מעולם לא היו לו הרבה חברים או אנשים שהכיר אבל כולם ידעו מיהו שמועות רצו עליו מפה לאוזן בלי סוף חלקן תמימות וחלקן פחות וכל מה שהוא עשה זה להיות הוא, להיות עצמו האם יש מישהו שלמרות כל השמועות האלו יוכל באמת לאהוב את ג...
