אני בטוחה שיצא לכם לחשוב לא פעם ולא פעמיים "מה לעזאזל עשיתי שזה מגיע לי?" ומה שהכי מעצבן במצבים האלו זה שרוב הזמן לא תקבלו תשובה לשאלה הזאת.
הינה אני, עומדת במסדרון שכבת י"א, מתאפקת לא להתפוצץ על בחור ברונטי שהחליט לעצור אותי באמצע הדרך לכיתה ולהתחיל לפלרטט איתי.
אני מנסה ככל שביכולתי לומר לו להתחפף בצורה הכי נחמדה שאפשר אבל זה ברור שהבחור הזה אף פעם לא שמע על 'רמזים'.
אני רק הגעתי לכאן אתמול וכבר אני צריכה להתמודד עם בחורים מטומטמים שה-'לא' היחידי שהם יודעים לקבל זה כשהוא בא להם בצורה של אגרוף לפרצוף.
"מה את אומרת, יש מצב את נותנת לי את המספר שלך?" הוא אומר לבסוף, קולו קטן כדי ששאר התלמידים במסדרון לא ישמעו אותו. הוא מחייך אליי ומגרד את עורפו.
מחליטה שנמאס לי, אני זורקת המשפט היחידי שאני מכירה שיכול לסיים את השיחה המעייפת הזו וגם לוודא שהיא לא תקרה שוב,
"מצטערת, אבל יש לי חבר." אני אומרת ומזייפת חיוך מתנצל. הדבר האחרון שאני רואה לפני שאני עוקפת אותו ומתקדמת לכיתה זה הדרך שבה החיוך שלו נפל באיטיות ואני לא יכולה שלא להרגיש קצת רע על ששיקרתי לו.
אני נכנסת לכיתה ומיד מחפשת בעיניי את אנאל, מוצאת אותה שעונה על הכיסא שלה עם רגליים על השולחן, משחקת בפיה עם סוכריה על מקל.
אני מתיישבת בשולחן שלי שממוקם בדיוק מול שלה ומחייכת אליה.
"בוקר טוב לגופניקית." היא מעקמת את מבטה בתגובה ומצחקקת. שמתי לב שהיא עושה את זה הרבה כשהיא לא מסכימה עם משהו או מוצאת אותו מוזר.
"אני לא רוסיה נשמה של ברבור."
"אז מה את?"
"חצי מרוקאית חצי רומניה."
"את לא נראת לא זה ולא זה." אני מגחחת.
"אני גם לא נראת כמו רוסיה." היא מרימה את גבותיה ומצביעה לכיווני עם הסוכריה שלה.
"את נראת כמו הרוסיות האלו שלא נראות כמו רוסיות," אני מסבירה את עצמי, מוודאת שהיא מבינה על מה אני מדברת.
"או פולנייה. וואי כן, פולנייה." היא מניחה את הסוכריה בחזרה בפיה אך משאירה אותו פתוח לחיוך קטן.
"כע, את זה אומרים לי הרבה." היא אומרת ואני מהנהנת בהבנה.
אני מסובבת את ראשי אחורה ושמה לב שהמורה נכנס לכיתה,
"יאללה לשבת, הבגרות חורף בעוד שבוע ואין לנו את כל היום!"
אני מסתובבת כדי לשבת ישר ואנאל מורידה את רגליה מהשולחן, כמובן לא לפני שקיבלה הערה מהמורה על גודל הקרעים בג'ינס שלה.
-
לא ידעתי למה לצפות כששמעתי את הקול שלו, אבל הצליל העמוק שיצא מפיו לגמרי הפתיע אותי. כל-כך שונה מהקול החלש והקטן שאני זוכרת.
YOU ARE READING
גלגולי עיניים
Romance"מה קרה נסיכה," הסיגריה בין שפתיו גורמת לקולו להישמע מעט עמום. הוא שולח את ידו לכיס הטרנינג שלו ושולף משם מצת כסוף, ידו חוסמת את הרוח בעודו מצית את הסיגריה ואז נשען בחזרה אחורה על הספסל בישיבה מרווחת. עכשיו ערב ואני קופאת במעילי והוא יושב פה מולי עם...
