עבודה.
אני חייבת למצוא עבודה, הכסף שדודה רונה מקבלת מאחוזי הנכות שלה לא יספיק לכסות הוצאות של שני אנשים.
המצב הבריאותי של רונה היה הסיבה שבגללה עברתי לתל-אביב מלכתחילה. לאחר שבעלה נפטר לא היה מי שידאג לה ויטפל בה. אני שחייתי עם סבתא שלי החלטתי לשלוח אותה לבית אבות שם היא תקבל את הטיפול המתאים לה ולא תבזבז את הנשימות האחרונות שלה בלהחזיק לי את היד, בעוד שאני עברתי לגור עם רונה כדי לטפל בה.
הלב של רונה מאוד חלש ומאמץ יכול להיות קטלני בשבילה. זו הסיבה שהיא מעולם לא הביאה ילדים - הסיכויים שלה לשרוד דבר מפרך כמו לידה שואפים לאפס והעבודה הקשה והלחץ שנובעים מטיפול בילדים שלל גם את האופציה לאמץ.
אני כרגע יושבת על אחד הספסלים הרעועים שנמצאים באיזו גינה מוזנחת מאחורי אולם הספורט.
בנתיים נראה שרק אני פה ואני מודה על כך. מאז ה-"שיחה" עם רותם לפני כמה ימים אני מוצאת את עצמי זקוקה ליותר זמן איכות לבד.
אני גם מתחמקת מאנאל, עם כמה שאני מתאמצת להמשיך כרגיל קשה לי להסתכל לה בעיניים בידיעה שעשיתי מה שעשיתי לאחד החברים הכי טובים שלה ואז להמשיך להיות חברה שלה כאילו כלום.
אבל מה שאני הכי חוששת ממנו זאת התגובה שלה כשהיא תגלה הכל כי תכלס, גם אם אני ורותם ניישר הדורים ביום מן הימים אין מצב שאוכל להסתיר ממנה משהו כזה גדול.
אני פשוט אתפלל שהיא תקבל אותי ולא תשפוט אותי על העבר שלי,
זאת בתקווה שהחברות שלנו תחזיק עד אז.
הבטן שלי מקרקרת ואני מחליטה לנטוש את מחשבותיי ולנקות את הראש. לאכול את הכריך שהכנתי הבוקר נשמע כמו התחלה טובה.
תוך כמה שניות אני מתחילה להרגיש את הגוף שלי מתכווץ באופן אינטנסיבי, האף והלחיים שלי מעקצצים ואצבעות ידיי שנשלחו אל התיק כדי להוציא ממנו את האוכל מתחילות לתפוס גוון סגלגל.
כנראה שהייתי כל-כך שקועה במחשבות שלי שאפילו לא שמתי לב שהטמפרטורות החלו לרדת ורוחות קרות החלו לנשוב.
אני קמה מהספסל במהירות ואוספת את תיקי על גבי, מתקדמת לכיוון הקפיטריה כדי להימלט מהקור בתקווה שאספיק לאכול לפני הצלצול.
טיפה קטנה נופלת על המצח שלי - גורמת לי לשלוח את ידי לנגב אותה ולהביט מעלה בציפייה לגשם.
כשאני רואה שהשמיים לא אפורים כמו שציפיתי אני ממשיכה בדרכי לקפיטריה, לא נראה שירד היום מעבר לכמה טיפות.
אולי זה בגלל הקור שהולך ומתחזק, אבל נראה שלקח נצח עד שהגעתי לקפיטריה שלמזלי הרב נמצאת בחלל סגור, בשונה ממה שהייתי רגילה אליו בחיפה.
הייתי צריכה ללבוש מעיל יותר עבה, אבל אני יכולה להאשים בזה רק את עצמי על כך שסמכתי על הבוקר הבהיר במקום לבדוק את התחזית.
ברגע שאני נכנסת לקפיטריה המיזוג החם מכה בי כאילו עברתי דרך שערי שמיים. אני ממהרת לסגור את הדלתות מאחוריי ולשבת באיזה שולחן ריק שממוקם סביב מרכז החדר.
YOU ARE READING
גלגולי עיניים
Romance"מה קרה נסיכה," הסיגריה בין שפתיו גורמת לקולו להישמע מעט עמום. הוא שולח את ידו לכיס הטרנינג שלו ושולף משם מצת כסוף, ידו חוסמת את הרוח בעודו מצית את הסיגריה ואז נשען בחזרה אחורה על הספסל בישיבה מרווחת. עכשיו ערב ואני קופאת במעילי והוא יושב פה מולי עם...
