ואז היא הגיעה // המופלאה

15- היום הראשון שלי

לאחר שויפריון הרג את האקומה וגרם לנתניאל לשנות צורה בחזרה לצורתו המקורית. אני וחתול שחור הלכנו לאותו המקום שהוא נתן לי בו במופלא.

״א-אני מצטער״ חתול שחור מלמל.
״על..?״ אמרתי או יותר נכון שאלתי בכוונה שהוא ימשיך בדבריו.
״שהיית צריכה לעבור את זה. את יודעת נו.. את לא רצית בכלל לבוא איתי ואני הכרחתי אותך..״
״אתה יודע שזאת לא אשמתך.. אלא אם זה קורה הרבה פעמים ואז אני אכעס״ אמרתי בנימה צינית וניסיתי להקליל את האווירה ולגרום לו להרגיש יותר ביטחון.
״לא זה לא קרה אף פעם, אבל בכל זאת.. את בכלל לא רצית לבוא״
״אבל אני באתי. וזה לא כי גררת אותי. אני בסוף השתכנעתי ובאתי איתך מבחירה שלי.״

אחרי כמה נסיונות דיי כושלים שלי מנסה לשכנע אותו שזאת לא אשמתו. תנו לי לגלות לכם סוד, הוא לא השתכנע.
החזרתי לו את המופלא ואמרתי לו שיקרא לי כל פעם שהוא צריך עזרה, אם לומר את האמת אני ממש רוצה לעזור לו עוד.
דבר ראשון- אני סומכת במאה אחוז שהוא וויפריון יגנו וישמרו עלי לא משנה מה.
דבר שני- זה די מחזק את הביטחון העצמי. אין לי מושג למה ואיך אבל אחרי שהבנתי שהצלחתי לנצח מישהו שמאיים עלי עם אקדח דיי בעצמי, הבנתי שאני לא כזאת חלושס כמו שחשבתי.
אף פעם לא באמת חשבתי שאני חלשה אבל נו.. אתם מבינים למה אני מתכוונת.. אני מרגישה הרבה יותר חזקה.

שנזכרתי שעדיין נשאר לי ללמוד עוד שעתיים שלמות, שאין לי מושג איך אני עומדת לשרוד, חזרתי לבית ספר.
רצתי לכיתה כי ממש לא בא לי לאחר לשיעור היסטוריה הראשון שלי..

שהגעתי לכיתה שאני לומדת בה היסטוריה ראיתי שכל השולחנות תפוסים לפחות בילד אחד, ככה שאני לא יכולה לשבת לבד כמו שקיוויתי.
״היי, אני יכולה לשבת פה?״ שאלתי ילדה עם שיער חום גלי, עניים בצבע ירוק חום כזה, ומשקפיים שממש מתאימים לתווי פניה.
״כן בטח, למה לא״ היא החזירה לי בנימה ממש נחמדה, היא נראת חמודה.
״לא ראיתי אותך פה.. את חדשה?״
״כן, מרינט, נעים להכיר״ הושתתה לה יד בשביל ללחוץ אותה. כן אני יודעת זה נשמע של זקנים אבל לא החברים שהיו לי בפנימיה זה ילדים שהכרתי מאז שאני ממש קטנה, אז לא היה לי בכלל את הצורך להכיר אותם או לנסות לפחות, גם ככה לא היו לי כלכך חברים שם..
״אליה״ היא החזירה לי ומשכה אותי לחיבוק.

השעתיים עברו דיי מהר עם אליה לידי.
היא ממש חמודה, אני ממש שמחה שהצלחתי להכיר חברה בת לשם שינוי, כאילו אני לא מזלזלת באדריאן ולוקה. אבל הם בנים.. זה לא אותו דבר כמו חברה בת שאת יכולה לדבר איתה.
היא נתנה לי את המספר שלה ואני לה את שלי ונפגשנו לשלום.
וואו זה היה יום ארוך. וזה רק היום הראשון שלי פה!

~~~~~

ממש מקווה שאהבתם את הפרק✨
כן כן זה כל הזמן הזה היה רק היום הראשון.
הסיפור קצת התערבב לי ואני לא בטוחה כמה אני מרוצה ממנו..

אני רוצה להתחיל לעבוד על ספר חדש

465 מילים

28.6.2021