נ.מ הארי
בבוקר מיהרתי לספר לרון והרמיוני על מה שראיתי בלילה. והחלטנו לדבר עם פרסי (שוב). אז תפסנו אותו ואת אנבת' בדרך לחדר האוכל בבוקר.
הרמיוני: "פרסי, אנבת', חכו רגע!"
הם נעצרו ורצנו אליהם.
פרסי: "מה קורה?"
רון: "זוכר את מה שאמרת לנו אתמול? לגברי לא לעשות דברים מסוימים?"
פרסי נראה חשדן ולא מרוצה ובשנייה שאנבת' ראתה את ההבעה שלו ההבעה שלה השתנתה להבעה זהה (אוי).
פרסי: "כן..."
רון: "אז יכול להיות שחלקנו אולי בטעות עשו את זה"
פרסי נעץ בנו מבט כועס. זה ממש לא גרם לי לרצות להכעיס אותו יותר אבל לא הייתה לי ברירה, אז סיפרתי לו ולאנבת' הכל.
פרסי נאנח "לחש הארי, זה היה לחש"
"אבל... איך? לא היה לך שרביט"
פרסי: "החזקתי את השרביט שלי קרוב אליי, הארי. וחוץ מזה, חשבתי שאתם עוזבים את כל הקטע הזה של בלשים בלי סיבה"
אנבת' נראתה עצבנית אז התחלתי לפחד.
אחרי זה התנצלנו כמה פעמים והלכנו לאכול.
כשדיברתי עם רון והרמיוני הם השתכנעו לגמרי, כשאמרתי להם שמשהו עדיין מרגיש לי מוזר הרמיוני אמרה שסיימנו עם ההרגשה המוזרה, שפרסי הוא חבר שלנו והגיע הזמן שנתחיל להתנהג ככה.
פרסי לא היה באף שיעור בבוקר, אנבת' דיברה עם הרמיוני ונראתה קצת עצבנית עליי אז החלטתי להתרחק, אחרי זה הרמיוני אמרה לנו שאנבת' אמרה שפרסי צריך קצת אוויר אז הוא יצא והחוצה ושאנחנו צריכים להפסיק להציק לו.
הרגשי אשמה וחרטה. פרסי הוא חבר שלי, הוא הגן עליי כבר כמה פעמים. למה כל כך קשה לי לעזוב את זה בשקט?
נ.מ פרסי
בגלל שאני חצוי אני יכול להבין את זה שהארי חושד, לימדו אותנו לא לסמוך על שום דבר תמיד לצפות לגרוע ביותר ולהניח שכמעט תמיד זו תהיה מלכודת, אבל זה מתחיל לעצבן.
אז החלטתי לקחת יום חופש מהלימודים. נזכרתי שהמורים אמרו שביער האסור יש מפלצות, אני תוהה אם אלה רק מפלצות של קוסמים או שיש שם גם כמה יווניות.
הייתי במצב רוח להילחם בדברים אז החלטתי לבדוק.
YOU ARE READING
חצוי וקוסם
Fantasyלפרסי יש עוד סבא מרושע, אתם כבר יודעים מי זה אני יודעת שיש מלא סיפורים כאלה וכנראה לקחתי מחלקם השראה אז אם העתקתי אתכם במשהו אני מתנצלת מראש. כל הזכויות שמורות לריק ריירדן וג'יי קיי רולינג
