If you only knew אם רק ידעת (boyxboy)

פרק 52

נ.מ תומאס:

המילים שלו, המילים של ניק הדהדו לי בראש בכל דקה, שורטות לי את הלב.
'אני תמיד אשמור עליך.. גם אם אנחנו לא זוג.' הוא לעולם לא יחזור אליי.
אני כל כך אוהב אותו, והוא.. כבר לא.
איך הוא כבר לא אוהב אותי? כל כך מהר?.
זה כזה קל לשכוח ממני?

"מחר תהיו מוכנים בשעה תשע. תומאס, לא לאחר!" אוליביה אמרה לי כאילו אחותי היא לא זו שמארגנת את כל הנסיעה הזו.

"בסוף קווין מגיע, ויש עוד מישהו.." אוליביה אמרה בקריצה.

מי עוד מגיע?

"נו, מי זה?" נאנחתי.

הרגשתי עדיין מדוכא מכל מה שקרה לפני כמה ימים. לא הגעתי לאימונים בתור נושא הכלים, המאמן חיפש אותי ושיקרתי שאני חולה. הרגשתי חולה למען האמת.
החברים שלי לא יודעים מה קרה, לא סיפרתי להם. לא סיפרתי להם שכמעט נאנסתי.
גם לניק לא סיפרתי בדיוק, אבל אני חושב שהוא הבין בעצמו..

"זה ג'ייסון." היא חייכה מאוזן לאוזן.

"תארגנו אספקת ניירות, שלא יהיה רעב." מרקו גיחך וקווין צחק.

"אויש, תתבגרו, הוא כבר לא עושה את זה." אוליביה גלגלה עיניים.

אני מפחד להירדם בלילה, אני מפחד שהוא יבוא ויגע בי שוב.

....

"תומאס, ארגנת את המזוודה או שאתה צריך עזרה?" אמא צעקה לי מהסלון בדיוק כשניסיתי לסגור את המזוודה שעמוסה בבגדים.

"הסתדרתי אמא!" צעקתי לה בחזרה.

ירדתי למטה עם המזוודה הכבדה, כמעט מועד במדרגות.

"תזהר, תומאס." אמא נלחצה. בזמן האחרון היא דואגת לי משום מה. אולי כי מלאני כבר לא כאן יותר, ואבא עדיין שונא אותי כל כך.

"ומי יעזור לי לסדר את המחסן בזמן הזה?" אבא רטן ואמא גלגלה את עיניה,
"מגיעה לו חופשה, הארולד."

בכנות, אין לי שום מצב רוח לחופשה עכשיו אבל אולי זה בדיוק מה שאני צריך ואולי זה יעשה לי טוב.

נכנסתי לתוך הג'יפ שחיכה לי מחוץ לביתי.
ג'ורג' היה הנהג ומלאני לידו, כל שאר החברים היו במושבים האחוריים. היה די צפוף כי היינו הרבה אבל הנסיעה לא הייתה כל כך ארוכה.

כשהגענו, נשמתי לרווחה את האוויר הנקי, מרגיש פתאום הקלה, והמלון בהחלט נראה מרגיע.. אבל לרגע תהיתי לגבי משהו.

"רגע, איך הולך הסידור של החדרים?"

"זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר," מלאני חייכה, "אני עם ג'ורג' מן הסתם, הוא בעלי כאילו," כן מלאני, אנחנו זוכרים את החתונה שלך שהייתה בדיוק לפני דקה, "אוליביה עם ג'ייסון, ומרקו עם קווין."