להטות את הכף

פרק 8

להטות את הכף – פרק 8

פיטר מתעורר בבהלה לקול חבטה, אבל שוכח ממנה לגמרי כשהוא מבין שאין לו מושג היכן הוא נמצא.

"בוקר טוב, מר פארקר." קול חלק של גבר במבטא בריטי אומר, ופיטר עובר לכוננות גבוהה בפתאומיות, מחפש אחר האדם שפנה אליו.

"היום העשרים ושישה במרץ, השעה שש ושלושים ושתיים בבוקר. אתה נמצא במגדל סטארק. שמי ג'רביס ומר סטארק, בהתבסס על הניתוח הראשוני שלי על מאמציו, מנסה להכין ארוחת בוקר במטבח שמאחוריך."

מה שלא מרגיע את פיטר בשום צורה, כי שיט, הוא נרדם עוד לפני שהם הצליחו להגיע לחדר השינה, וטוני לא יהיה מאושר מזה בכלל. והוא עדיין לא יודע מאיפה הקול הזה מגיע.

"אני מוחה על זה, ג'יי, לגמרי יש לי את זה."

פיטר מציץ בחטף לכיוון המטבח, היכן שקולו של טוני מגיע במעומעם. הוא מוצא אותו כרוע מטה ומרים פולי קפה מהרצפה – מה שמסביר את הרעש שהעיר את פיטר מלכתחילה.

טוני מרים את מבטו ורואה את פיטר... ומחייך לרווחה.

"בוקר, ילד! הקפה בדרך, אני מבטיח. גם ארוחת בוקר. ירדתי למטבחים אז הלחם חם מהתנור, ואני זוכר את האהבה שלך לביצים מקושקשות מאותו היום, אז יהיה גם קצת מזה."

"מטבחים?" מוחו אפוף השינה של פיטר נתקע על זה.

"לקפיטריה של העובדים? צריך להאכיל את צבא העובדים שלי איכשהו, אתה יודע."

טוני אוסף את אחרון פולי הקפה כשמחשבה נוראית מהדהדת במוחו של פיטר.

אוי לא, טוני איש של בוקר.

"הי, המבט על הפנים שלך, ילד... השירותים בחדר. פשוט תשאל את ג'רביס אם אתה לא מוצא מברשת שיניים חדשה בעצמך. בשביל זה הוא פה."

פיטר מטיל ספק שזה הדבר היחיד שהקול עושה, אבל הוא לא יכול להוציא את המחשבות שלו, לא כשהמוח שלו עדיין מנסה להתנער מהשינה והוא עדיין בפאניקה שהוא נרדם לטוני. או שזקפת הבוקר שלו נעלמה הודות להלם ופינתה מקום לדחף הנורא שלו להשתין.

הוא לוקח את התיק שלו ועושה את דרכו לחדר השינה, הוא מבחין בסדינים המקומטים לפני שהוא נכנס לשירותים.

פיטר ראה בחייו כמה וכמה חדרי שירותים מפוארים, כמה מהם גדולים פי שניים או שלושה מחדר השירותים הזה, אבל לאף אחד מהם מעולם לא היה את המראה העתידני הזה. כל הברזים מופעלים באמצעות תנועה – כך הוא מגלה כשהוא מנסה להפעיל ידית ושום דבר לא קורה – והחיישנים נמצאים בכל מקום, כמו שהוא ראה בחדר העבודה, אלו שהקרינו את ההולוגרמות.

הוא לא מוצא מברשת שיניים נוספת.

פיטר מסתכל סביב. עכשיו כשהמוח שלו התבהר מעט הוא מבין מה הקול הזה היה.