פרק 17

301 21 68
                                    

להטות את הכף – פרק 17

"תתקדמי לפניי," פיטר אומר לאמ.ג'יי ביום שני בבוקר ומהנהן לכיוון דלפק הקבלה. "אני צריך לשאול משהו."

"שיהיה," היא אומרת, אבל זוויות הפה שלה מתעקלות כלפי מעלה.

החיוך של פיטר נעלם בשנייה שהיא יוצאת החוצה. הוא מרגיש שהוא עלול להתפוצץ מרוב חרדה והתרגשות, וזה מאפיל על רמת העייפות שהוא מרגיש כי הוא בקושי ישן בשני הלילות מאז ההודעה של אקשיה. המרפק שלו עדיין כואב במקום בו הוא דפק אותו כנגד הספסל כשהוא איבד את שיווי המשקל שלו כשהוא ראה את החוקרת הפרטית נכנסת פנימה, מסתכלת על כולם מסביבם בדיוק כמו כל סטודנט אחר שמגיע לאימון לפני השיעור.

"יכולתי להיפגש איתך לפני," פיטר אומר בתור שלום, אבל לא אכפת לו.

"טוב, אבל אני לא יכולתי. אתה לא המקרה היחיד שאני עובדת עליו."

היא מניחה את המגבת ואת בקבוק המים ליד הקיר, הרחק מהמצלמות, מהכניסה ומהחלונות, ופותחת את הטלפון ומראה לו אותו.

פיטר צריך לצמצם עיניים כדי לראות את צורתו של האדם בצילום מצלמות במעגל סגור של רחוב עירוני חשוך, ולרגע אחד למוח שלו אין מושג מה לעשות עם זה, עד ש –

"זה הוא."

אקשיה מהנהנת.

"אבל הם אמרו – מאיפה הבאת את זה?"

"לא היה שום כשל. מישהו התעסק עם הצילומים בחנות, אבל הם לא היו יסודיים מספיק. למשטרה אין את התוכנה לשחזר את זה. לבחור שלי יש."

התמונה מרגישה כמו יהלום בידיו של פיטר. זהו זה. זו ההוכחה שבן לא שיקר, שאכן היה עוד מישהו בחנות, מישהו שדקר את הקופאי כשהוא לא הביא את הכסף בזמן שבן ניסה להשתלט על המצב.

בהתחלה כשהוא רק נעצר, פיטר לא דאג יותר מידי. המקרה היה כמעט קלישאה, ובוודאי מישהו היה רואה שהדוד שלו אומר את האמת, שהדם שהיה לו על הידיים נבע מכך שהוא ניסה לבצע החייאה והחייאה בלבד... אבל בלי צילומים שיגבו אותו וכשהעד היחיד היה מת, יחד עם הרשעה של התובע המחוזי ששיחק היטב עם התקשורת וניסה להגן יתר על המידה, לבן לא היה סיכוי. הוא יכול היה לקבל עסקת טיעון, להפחית את העונש, אבל לשקר לא הייתה אופציה עבורו.

"אני אצטרך לחייב אותך על כל השעות מעכשיו והלאה, פארקר," אקשיה ממשיכה, שולפת אותו מהזיכרונות.

הוא רק מהנהן, לא באמת אכפת לו. הוא ישלם כמה שצריך כדי לשחרר את הדוד שלו.

"יש לנו עוד כיוון אבל זה בקושי מספיק בכדי לזהות."

היא מחליקה הצידה וחושפת עוד תמונות, שנראה שצולמו מאותו הרחוב מאיך שזה נראה. זה פחות מטושטש אבל האיש בתמונה עדיין בקושי יותר מצללית, רק ידו הימנית קולטת את אורות שלט הניאון שמעל ראשו, וזה עדיין רחוק מידי מפנס הרחוב הקרוב אליו.

להטות את הכףWhere stories live. Discover now