פרק 14

12 1 0
                                    

הגיל של מיכאל ושירה - 15
הגיל של דביר - 14
נכנסנו לבית החולים ורצנו במהירות שלושתינו לכיוון הקבלה, בכדי לקבל מידע נוסף על הורינו.
”שלום, אמ.. ההורים שלנו עברו תאונת דרכים מוקדם יותר והתקשרו אלינו מבית החולים להגיע הנה, תוכלי לומר לנו בבקשה מה מצבם?“ ביקשתי בנימוס אולם אחוזת לחץ מאחת האחיות.
”אוקיי, אתם כולכם אחים?“ ניסתה להבין.
”לא, אני והוא אחים, וזו חברה שלי. ההורים של שנינו היו בתאונה“ מיכאל הסביר.
”בסדר, אלך לבדוק“ השיבה בנחמדות וניגשה לאחד הרופאים שעמד ליד, וכאשר היא יידעה אותו שאנחנו ילדיהם הוא הביט בנו ברצינות והתקדם לעברנו ואני מיד הבנתי שהמצב כנראה לא טוב.
”שלום, אני איתמר הרופא האחראי פה. שמעתי שאתם הילדים של עליזה ורון ושלומית ואבי, אז אני מבקש ממכם שתשבו רגע“ ביקש ואנחנו התיישבנו על אחד הספסלים במסדרון.
”אוקיי, תשמעו..“ התחיל לדבר בקול מהסס טיפה ”שניים מהוריכם נהרגו בתאונה, אני מצטער מאוד!“ בישר לנו בצער.
החזקנו שלושתינו אחד לשנייה ידיים והדמעות כבר החלו לזלוג ”מה.. מה זאת אומרת "שניים מהוריכם"? מי נפטר ומי חי?“ מיכאל שאל בבילבול.
”טוב, אז שלומית ורון לצערי הרב מתו, אולם עליזה ואבי עדיין בחיים והם מטופלים כרגע“ הסביר לנו.
ואז נפל לי האסימון שאמא שלי מתה, ושאבא של מיכאל ודביר מת..
”אפשר לראות אותם?“ דביר שאל בהתחננות והרופא הסביר שהם עדיין בטיפול וייקח קצת זמן עד שיהיה אפשר לפגוש אותם, ושנחכה כרגע פה.
בינתיים בזמן ההמתנה, התקשרנו לקרובי משפחה ובישרנו להם על מה שקרה.
כן.. שני נערים ונערה אחת מבשרים על מות הוריהם למשפחה.
כעבור בערך שעתיים התחיל להחשיך וכבר כמעט נרדמנו שפתאום האחות פנתה אלינו ואמרה שאפשר לראות את הורינו ואנחנו רצנו לחדריהם, אלא שכשהגענו אליהם נראה היה שהם לא שמחים לראות אותנו בלשון המעטה ובמיוחד אבא שלי שהיה מנוכר אליי ואני שלא הבנתי מה קרה שאלתי אותו והוא ענה ש”את לא הבת האמיתית שלי, אין לך מה להיות פה“ ואני נשארתי בהלם..

מקווה שאהבתם❤️

זאת אהבה? | ?𝓣𝓱𝓲𝓼 𝓘𝓼 𝓛𝓸𝓿𝓮Where stories live. Discover now