על חשבון הברון

הסמטה שהתחילה הכול | 51 |

-נקודת מבט יובל -

שנתיים עברו מאז שאני ושגיא יוצאים , שנתיים שבהן אני המאושרת באדם.
שנתיים שבהן אנחנו מכילים אחד את השנייה , לפעמים רבים אבל תמיד יודעים כיצד להשלים ולהמשיך הלאה.

שנתיים שבהן אני מרגישה שבכל יום אני חיה את החיים שהגיעו לי.
שאני מגשימה את עצמי בכל יום , וזוכה לראות את בן הזוג שלי מגשים את עצמו בנוסף אליי.

השנתיים האלו מסתכמות בדבר אחד , יהלום אחד קטן שאוגד לתוכו את כל החוויות שלנו.

טבעת האירוסין שקיבלתי משגיא , אני זוכרת כמה התרגשתי ודמעתי דמעות אושר והקלה  כשהטבעת הזו הונחה על האצבע המורה שלי ופשוט הוכיחה לי שהסיפור שלנו לא נגמר בנקודה זו , אלא רק ממשיך ויסופר אחרינו לדורי דורות.

״אוליביה אני לא מבינה מה היה דחוף לך ללכת לים ביום כזה , ועוד את יודעת שיש לי מלא מלא סידורים !״ אני מתלוננת, ונשענת אחורנית בהתרסה על המושב הנוח.

חברתי הטובה נראת נינוחה במיוחד.  אני אתחיל לחשוד שלקחה חומר אסור כלשהו . והרכב שאנחנו ישובות בו דוהר על הכביש במהרה, והנוף המיוחד שמשתקף ממנו פשוט מדהים . אך אני לא מצליחה להנות ממנו ברגע זה.

״יובי , דיי קצת ספונטניות.״ היא מנסה את מזלה ואני נאנחת. היא תמיד ניסתה להגמיש אותי יותר מהלוז שהייתי קובעת בכל תחילת שבוע. הייתי פדנטית ומוקפדת בטירוף ללוז הזה , אך החלטתי שהיום ורק היום אני מתגמשת עבור החברה הכי טובה שלי.