נקודת מבט לואי:
״לאן אתה לוקח אותי?״ הארי שאל אותי כשאנחנו יורדים במעלית לחניה שלו, אני חייכתי אליו בתגובה.
״אתה יודע אתה צריך להגיד לי לאן כי אני נוהג.״ הוא אמר מנסה להוציא ממני לאן אנחנו הולכים, כנראה הוא דואג אם במקרה זה מקום עם הרבה אנשים.
יצאנו מהמעלית ״אני אנהג הפעם״ אמרתי באומץ רב כשאני מושיט את ידי ופותחת את כף ידי כדי שיניח את מפתחות המכונית שלו בידי, אני יודע שזאת בקשה יותר מידי מוגזמת בשביל הארי שיפקיד בידי את הלמבורגיני השחורה שלו, אבל אני באמת רוצה לקחת אותו למקום שיעשה לו טוב. שירגיש טוב יותר.
״אין מצב.״ הוא אמר.
״נו בחייך, אני רוצה להפתיע אותך.״ אמרתי.
״אין מצב אני נוהג.״ הוא אמר שוב ברצינות רבה.
״אתה שתית, אתה לא נוהג.״ אמרתי גם ברצינות.
״שתיתי רק כמה שוטים זה לא השפיע עליי.״ הוא אמר כשהוא מושך בכתפיו ופותח את המכונית.
״הארי אתה לא נוהג.״ אמרתי כשאני לא נכנס למכונית. ״נו בבקשה, תיתן לי לנהוג.״ קול של תחינה יצא ממני.
״נהגת פעם בכבישים של ניו יורק?״ הוא שאל אותי. האמת... שלא יצא לי לנהוג אף פעם בכביש בניו יורק, זה או שהשתמשתי במונית או שמישהו הסיע אותי תמיד או הארי או אלי וחברותיה, לרגע התחלתי לחשוב על זה שאולי זה באמת מפחיד שאנהג במכונית של הארי או בכללי בניו יורק.
בעצם אני נהגתי די טוב באנגליה אומנם עשיתי כמה פדיחות פה ושם בתחילת דרכי כנהג- בשיעור נהיגה הראשון שלי המורה נהיגה שלי אמר לי לפנות שמאלה בכיכר, אני בטיפשותי חשבתי שאני צריך להיכנס שמאלה בכיכר, מה שכמעט עשיתי לפני שמורה הנהיגה שלי עצר אותי ואת האסון שיכולתי לגרום. אבל מאז השתפרתי.
״לא... אבל אני יודע לנהוג.״ אמרתי בביטחון.
״לא.״ הוא אמר כמי שלא ישנה את דעתו לא משנה מה.
״תסמוך עליי הארי, בבקשה?״ אמרתי כשאני מתקרב אליו, מסתכל לתוך עיניו, ראיתי את עיניו מתרככות.
״אוקיי. אבל אתה לא נוהג בלמבורגיני, ניסע באאודי.״ הוא אמר, לא זכרתי בכלל שיש לו את האאודי, הוא הסיע אותי בה פעם אחת לעבודה אחרי הלילה הראשון שלנו ביחד. האמת קצת התבאסתי שהוא לא רצה לתת לי לנהוג בלמבורגיני, בחיים לא נהגתי בלמבורגיני.
״אני אגיד לשרה להוריד לי את המפתחות.״ הארי אמר לי כשהוא מבצע את השיחה לשרה.
הסתכלתי עליו, ואני יודע שאני אמור לכעוס עליו אחרי איך שדיבר אליי כשיצא לדבר עם אחותו, נפגעתי נורא, ובשביל להסיח את דעתי מהשיחה שלהם, התחלתי לסדר את הנעליים שלו ולבחון אותם, עד לרגע המביך שרציתי לראות זוג נעליים שהיו נראות פשוט ייחודיות והם היו במדפים העליונים בסוף, אבל הם כל כך בלטו לי לעין שרק חיפשתי איך להגיע אליהם, ועד שהגעתי אליהם הפלתי אולי חצי מזוגות הנעליים של הארי.
מה שעצוב, זה שהחלק הגרוע שהגיע רק אחר כך.
YOU ARE READING
After my dream | אחר החלום שלי
Romance-לארי סטיילינסון- *חלק ראשון ~ גמור* *חלק שני~ מוקפא* מאז שלואי טומלינסון, הנער הפשוט מעיירת דונקסטר שחושק באופנה, הגשים את החלום שלו בכך שהוא קיבל משרת עבודה במשרדי האופנה הכי מצליחים ברחבי העולם שמחזיקים בתואר מעצבי האופנה של כל המפורסמים בעולם, ש...
