After my dream | אחר החלום שלי

פרק 52

הארי:

עמדתי מול פתח הבית של לואי. פאק הלב שלי לא הפסיק לפעום בחוזקה, לא ידעתי אם לנסות להיכנס ולדפוק לו על הדלת, או לחכות שהוא פאקינג יצא מהבית. אני כבר לא מרגיש את הזמן, אני ער כבר יומיים ברצף אני חושב, אני גמור.

קניתי את הכרטיס טיסה הראשון שהפקיד מצא לי, מזל שעם קצת כסף אפשר להגיע לכל מקום במהירות, לא היה אכפת לי כמה הכרטיס יעלה, רק רציתי להגיע כמה שיותר מהר ללואי. לא היה פשוט להיות בשדה תעופה לא מוכן, תמיד אני מוכן עם מאבטחים ואנשי צוות שעוזרים לי לא לבלוט בין המולת האנשים בשדה, אבל שום דבר מכל זה לא הזיז לי, רק רציתי לנחות באנגליה כמו שיותר מהר ולהסביר ללואי למה אני מניאק מזדיין ושאני מוכרח שהוא יסלח לי, שיחזור אליי, אני אעשה הכל, פאקינג הכל.

אחרי שקניתי את הכרטיס טיסה שלחתי לנייל הודעה שאני טס, שיבטל את כל הלוח זמנים שלי למהלך השבוע הקרוב, כי זה לא הולך להיות קל להחזיר את לואי, אם הוא חזר לדונקסטר בגללי... פאק הוא חזר רק בגללי.... אני מרגיש כמו זין.
בכל מקרה נייל סידר לי סוויטה מפוארת במלון טוב בעיירה, ביקשתי ממנו לברר לי את הכתובת של לואי, וכמובן שהוא לא יכל להישאר אדיש לכך שאני מסתובב בשדה התעופה והוא ידע שמעריצים יפריעו לי בכל רגע ולנוכח המצב רוח שלי הוא ידע שיהיה רגע שכנראה אתפרץ, אז אחרי כמה תמונות עם מעריצות וחיוך מאולץ שאני מנסה להסתיר את כל החרא שאני מרגיש בפנים אנשי צוות שדה התעופה הובילו אותי לחדר הוי אי פי בשביל לחכות לטיסה שלי וכמובן שפינקו אותי שם עם אוכל וקצת שתיה, הדבר הראשון שהזמנתי, זה את הויסקי המועדף עלי, ג'ק דניאלס.

כשנחתתי באנגליה כבר הייתי תשוש לגמרי, למרות שהייתי כמה שעות טובות במחלקת העסקים, ניסיתי להירדם, אבל לא הצלחתי. פאקינג לא הצלחתי לא יכולתי להפסיק לחשוב על הפרצוף של לואי שהוא ביקש ממני שאגיד לו שאני אוהב אותו ופשוט לא הצלחתי לדבר, התחושה הזו שהוא יצא מהדירה ריסקה אותי, פגעתי בו יותר מידי, ולא מגיע לו, לא מגיע לו להיפגע בגלל מניאק מזדיין כמוני.

טסתי בלי מזוודה, בלי שום דבר עלי, חוץ מהבגדים שלבשתי והגקט שסחבתי איתי והארנק שלי, לא היה עלי כלום.
ידעתי שמקסימום שאנחת אקנה לי הכל באנגליה, אבל לא לפני שאני הולך לחפש את לואי.

כשנחתתי הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהפקידה מהביקורת דרכונים זיהתה אותי ולא הפסיקה לגמגם מהשוק שהיא רואה אותי, הרי אף אחד לא ידע שאני נוחת באנגליה או מגיע, בדרך כלל מחכים צלמי פאפרצי, מעריצות, אנשים מתקרבים ומבקשים תמונה מכל מקום.
ממעריצים שזיהו אותי גם בדונקסטר לא הצלחתי להתחמק, גם אחרי טיסה של יותר מ10 שעות.  אחרי שסיפקתי את המעריצים בתמונות שלהם ובסרטונים של כמה שניות המשכתי לדרכי ועצרתי בדלפק בשדה התעופה לקנות כרטיס סים לטלפון.