After my dream | אחר החלום שלי

פרק 40

נקודת מבט לואי:

״סליחה שאני מפריעה אבל לואי אנחנו חייבים לצאת, נייט יהרוג אותי אם נאחר לו יומיים לפני התצוגה.״ אלי נכנסה ואמרה.

קטעה את הכל, הארי לא ענה לי, השאיר אותי לגמרי ביותר סימני שאלה משהייתי. למה הוא לא ענה? למה הוא לא הגיב? הוא פשוט הסתכל עליי קפוא, כאילו הוא לא נשם, וזה מפחיד אותי כי יכול להיות רק שתי סיבות לכך- או שהוא מרגיש כמוני והופתע ממה שאמרתי לו, או שהוא מרגיש ההפך ממני.

המשכתי להסתכל על הארי שעדיין יש בי תקווה אחרונה שאולי הוא יענה לי.

״כן אוקיי.״ אמרתי כשקמתי מהספה, הבנתי כבר שתשובה מהארי אני לא אקבל, ואלי הצילה אותו מלתת לי מענה.

״לואי..״ הוא אמר כשאני עוקף אותו כדי להתקדם לאלי.

״זה לא חשוב, אני לא יודע בכלל למה אמרתי את זה, תשכח מזה.״ הסתובבתי אליו, אמרתי את זה כי כעסתי, הרגשתי מושפל, הרגשתי טיפש שלמרות הכל אני חושף בפניו מה אני מרגיש, חושף בפניו את עצמי אליו, והוא פשוט היה כל כך אדיש, העיניים שלו תמיד מאפילות כל כך מסתוריות שאפילו לא יכולתי לראות מהן מה הוא חושב על זה, מה הוא מרגיש.

כנראה שבתוך תוכי תמיד ידעתי את זה, שאני עוד אחד בשבילו, התכחשתי לזה כל הזמן הזה, לא רציתי להאמין בזה, רציתי להאמין בפנטזיה שלי, להאמין בסיפור שבניתי לעצמי בראש, אבל זה מה שתמיד אני עושה, תמיד אני בונה לעצמי סיפור בראש, מפתח ציפיות, מכניס ללב שלי אנשים, ובסופו של דבר, הם שוברים אותו, הם שוברים אותו כל פעם מחדש, וזה מה שהרגשתי שהארי לא ענה לי, שהוא שובר את הלב שלי, מרסק אותו, עד שהצלחתי לבנות חומות מסביבי, לא לתת לאף אחד להיכנס ללב שלי ולסדוק אותו אחרי הפעם האחרונה שנתתי לזה לקרות, אחרי הפעם האחרונה שנפגעתי כל כך והלב שלי נשבר לשניים, והינה שוב, אני מוצא את עצמי באותו המקום, הרגשתי כאילו חזרתי שנתיים אחורה, לרגע בו נשבר לי הלב לראשונה, הרגשתי כל כך מטומטם, רק רציתי לברוח ממנו, לא לראות את הפרצוף שלו, זה כבר היה יותר.

*********

נסעתי עם אלי ברכב שלה לעבודה, ברחתי לרכב, הארי לא ניסה אפילו לדבר איתי, הוא נתן לי ללכת, לפעמים אני אומר לעצמי שראיתי יותר מידי סרטים רומנטיים או סדרות כי זה הרגע שהגבר אמור להילחם עלייך לא? לרדוף אחרייך ולהגיד לך שהוא גם אוהב אותך, אבל במקרה הזה לא, אני כל הלילה רק פינטזתי על הרגע הזה שאני אומר לו מה אני מרגיש, דמיינתי את כל הסיטואציות האפשריות, אבל שום פנטזיה לא הסתיימה ככה, כולן הסתיימו בזה שהארי ואני ביחד, באחת מהן הוא אפילו הציע לי נישואים, מוגזם כרגיל.

לא ציפיתי לזה, אני אופטימי מידי תמיד, הציפיות שלי תמיד גבוהות, הדמיון שלי תמיד מוגזם כי איפה המציאות ומה שקרה באמת לעומת הפנטזיה שלי שהוא שולף טבעת? אני כל כך מיואש מעצמי כבר.