פרק.
שני להיום!
בגלל שהפרקים יחסית קצרים אעלה כמה ביום:)
*לאט לאט הפרקים יתארכו.
תהנו❤️
-
זה היה ארבעה ימים אחרי, ביום שלישי, כשהילד הקטנטן חזר.
הארי היה נטול לקוחות, חוץ ממנו כל העובדים שלו קעקעו אנשים, בזמן שהוא ישב לנקות ועיקר את המחטים שלו תוך כדי חיפוש אחר עיצובים חדשים שיוכל לתרגל.
הוא הביט בלבוש שלו בסקרנות. שום דבר שלכאורה לא נראה 'ילדותי' עליו, נדיר היה לראות בנים מתלבשים כך באופן פומבי. סוודר ורוד רך תחוב לתוך חצאית שחורה קטנה ומגפיים שחורות.
"אין לך בית ספר?" זו הייתה דרכו של זאין לברך אותו.
הילד סידר את החצאית שלו ואז התיישב על כיסא אקראי בחדר.
הארי לא יכול היה שלא לחשוב שהילד נראה כל כך לא קשור למקום.
"אין לך?" שאל הארי.
"הם לא יתנו לי להיכנס..." הוא מלמל ונאנח.
"למה?" זאין קימט את מצחו והביט מעט מעלה מהלקוח שלו.
שתיקה.
נראה היה שהילד לא שכח את הגישה הנבזית של זאין ימים קודם לכן וכעת התעלם ממנו בצייתנות.
"השיער שלך יפה," הוא אמר להארי. לאחר מכן קם ממושבו והציב את עצמו מול הארי, ידיו מסתבכות בשערו ללא רשות. "רך."
הארי נתן לו לגעת בשערו לכמה שניות לפני שהוזיז את ידיו. כמעט בלתי אפשרי היה להתעלם מאיך שהוא יכול היה להחזיק את שני פרקי הידיים שלו ביד אחת.
"תקשיב, זה לא מקום מפגש, אם ניתן לך להסתובב כאן, זה ימשוך את תשומת הלב של בני נוער אחרים."
הילד ייבב. "אני אתנהג יפה, אני מבטיח."
הארי קימט את מצחו, הוא לא אמר שהוא בן שבע עשרה?
"תלך ילד" זאין ציחקק מהילד שהתפתל באחיזה של הארי כאילו זו הייתה מטלה בשבילו לעמוד במקום.
"בבקשה אדוני".
הארי הביט לתוך עיניו הכחולות, אחר כך על לבושו של הילד והוא הבין.
"שב." הארי הצביע על כיסא לפני שסימן לזאין ללכת אחריו למאחור.
"זאין... אנחנו לא יכולים פשוט לזרוק אותו."
"ברור שאנחנו יכולים, הוא לא באחריותנו הארי, אם הוא ישאר כאן הוא ימשוך תשומת לב שאיננו צריכים".
הארי ידע שזה נכון. ידע שהכומר ואשתו בכנסייה ממש ליד מכון הקעקועים חיפשו תירוץ לסגור את העסק שלו.
"אנחנו לא יכולים פשוט להשאיר את הילד לבד."
"טוב, קח את הטלפון שלו, תתקשר לאמא שלו, פשוט תעשה משהו, אבל אנחנו לא יכולים להשאיר אותו כאן הארי."
הארי שמע להצעתו של זאין, מתוך ידיעה שזאין מבין - הוא פשוט היה קצת אגרסיבי שלא לצורך.
הארי חזר למקום שבו הילד היה, בזמן שזאין הלך להמשיך את הקעקוע של הלקוח.
"היי איך קוראים לך?"
הילד הרים את מבטו אליו, פיו מעט סגור ועיניו עצומות למחצה.
"לואי."
"יש לך טלפון לואי?"
"לא אדוני."
"אתה יודע את המספר של ההורים שלך בעל פה?"
"כן, אדוני."
הארי הקליד את המספרים שלואי אמר והלך למאחור לבצע את השיחה שלו, נתן לילד להתרווח בכיסא ולנמנם שוב.
"שלום, זה ההורים של לואי?"
"הארי?"
-
סוף פרק(455 מילים).
אולי אעלה עוד פרק היום.
**לפעמיים אני אוסיף עוד תמונות בסוף (כולל התמונות מהסיפור המקורי בהתחלה).
תודה רבה לכל מי שמצביע ומגיב!
YOU ARE READING
spoilt L.S-מתורגם
Romance- הפאנפיק שבו הארי הוא אמן קעקועים, ולואי הקטן שממשיך לבוא לעשות קעקועים. - אהבתי אותו והחלטתי לתרגם! תהנו❤️ *קטעי מין מפורטים* כל הזכויות שמורות ל- @yaoiisme
