נקודת מבט ניקולאס-
"רוני רוני" אני צועק, "תישארי איתי" אני אומר לה, "אני...לא...יכו...לה" היא אמרה והעיינים שלה נעצמו, לא לא "סע מהר יותר" אמרתי לנהג לקחת אותנו לבית שלה, היא בטח יצאה לריצה לפי הבגדים שלה שלגמרי יושבים עליה טוב, אני באמת לא מצליח להבין מה יש לי אני מודאג? לא אין מצב פשוט היא רק התעלפה אז אני עוזר לה, אני מנסה לשכנע את עצמי, "הגענו" , אני לא רוצה למשוך יותר מידי צומת לב אז אני נותן לנהג לקחת אותה לתוך הבית, "אומייגאד" אני שומע את חברה שלה אומרת וקוראת למשהו, אחרי שניה אני רואה שני גברים גדולים מהן, אין מצב שאלה מי שהיא רשמה עליהם, אך לאחר שאני שומע את חברה שלה קוראת לאחד מהם אביאל אני מבין שצדקתי, זה בטח הילד הזה שהיא איתו, אני ממש עצבני ואני ממש לא מבין את עצמי אני בקושי מכיר אותה, הנהג חוזר ונכנס לאוטו, "אמרתי להם שראיתי אותה מעולפת ברחוב והיא אמרה לי איפה היא גרה לפני שהתעלפה" סיפר לי מה אמר "בסדר סע" אמרתי עצבני, "הכל בסדר מר בראון?" הנהג שואל "הכל מצויין סע כבר" אמרתי עצבני.
נקודת מבט רוני-
פתחתי את העניינים שלי ואני מוצאת את עצמי בבית שלי, רגע מה? לא הייתי כאן, הייתי בריצה, "רוני התעוררת" לירן בא להביא לי כוס מים, "מה קרה?" שאלתי "את התעלפת בריצה ואיזה משהו ראה אותך והביא אותך לכאן" הוא הסביר "רגע איך הוא ידע" שאלתי שוב, "את אמרת לו שניה לפני שאיבדת את ההכרה" ענה, "אומיגאד את בסדר?" אמיילי שאלה בדאגה "כן כן הכל בסדר" הרגעתי אותה, "יופי רוני" אביאל בא בשמחה וצחקתי "כנראה שאני באמת לא בכושר" אמרתי מצחקקת, רגע אחד עכשיו אני נזכרת נתקעתי בניקולאס כן כן הוא היה שם ואז התעלפתי, "רוני הכל טוב?" אמיילי הוציאה אותי מהמחשבות "כן בואי נעלה לחדר" אמרתי לה, אני רוצה לספר לה הכל.
"למה הוא היה שם?" שאלה, "אני לא יודעת" עניתי, "טוב די" אמיילי אמרה "מה?" שאלתי "אין יותר ניקולאס, בואי נשכח ממנו ונתחיל להתעסק בכסף לחופשה שלנו" אמרה בהתרגשות, אני ואמיילי התחלנו לעבוד כדי לממן את עצמנו אבל גם כדי לטוס לחופשה שחלמנו עליה מגיל קטן, אנחנו רוצות לטוס לאיטליה, זה היה החלום שלנו ואנחנו עבודות בשביל שהוא יתגשם, "בואי נלך לעבודה",
"צודקת, אבל בואי נמצא מקום אחר, לא באלי לראות אותו" אמרתי מתכוונת לניקולאס, "סבבה את האמת ראיתי בר לא רחוק מכאן ומקבלים משכורת ממש טובה" אמיילי אמרה בחיוך, "אז למה אנחנו מחכות?" שאלתי בהתרגשות.
אני ואמיילי נכנסנו לאוטו,נוסעות לבדוק לגבי העבודה בבר.
הגענו לבר שהיה שם וניכנסנו ריח הסיגריות ואלכוהול היה חזק, הלכנו לכיוון המסדרון כך אמר לנו הברמן שהיה שם, אמילי דפקה בדלת ולאחר שניה נשמע כל מהצד השני, "תכנסו" שמעתי כל עמוק וצרוד, האדם שהיה שם היה עם הגב אלינו, "היי" אני ואמיילי אמרנו ביחד, "אנחנו רוצות לעבוד כאן" אמרתי נחושה, המנהל הסתובב ונגלה אלינו, משהו בשנות העשרים שלו, נראה נאה מאוד, עינו בצבע חום, שיערו שחור ושריריו בלטו דרך ההחליפה שלו, הוא היה נראה ממש טוב אני לא אשקר, אבל לא כמו ניקולאס, רגע ניקולאס מה הקשר עכשיו, "אממ" כיחכח בגרון והוציא אותי ממחשבותי, הפכתי לאדומה לאור העובדה שבהיתי בו, "סליחה, כן אמ אנחנו רוצות לעבוד כאן". אמרתי שוב נחושה, "אוקיי בואו נשב" אמר והתיישבנו.
לאחר חצי שעה יצאנו מהמשרד של ג'ורג' המנהל וסיכמנו שאני ואמיילי נתחיל לעבוד היום בערב.
אני ואמיילי החלטנו ללכת לקניון כי כבר יצאנו בהבית, עוד מעט יש לה יום הולדת אז זאת הזדמנות מושלמת לקנות בגדים למסיבה שלה, ואפילו מתנה בשבילה, רק בלי שהיא תראה, אני כבר חשבתי על לקנות לה את הצמיד שהיא כל-כך רוצה, אז היום אני אעשה זאת.
הגענו לקניון ואמיילי גררה אותי למלא חניות.
"נו זה מושלם" אמיילי אמרה מתכוונת לשימלה שאני מודדת ליום הולדתה, השמלה הייתה שימלת סטרפלס, אדומה צמודה והיא מבליטה את קימורי באופן מושלם, "בסדר" אמרתי בחיוך, הלכתי למוכרת וקניתי את השימלה, סכומה היה יחסית בסדר אבל עדיין יקר, המשכנו לעוד חנות, וניצלתי את ההזדמנות ללכת לקנות לה את המתנה בזמן שאמיילי מודדת, "אני הלכתי לשרותים" הודעתי לה מבלי לתת לה לענות רצתי לכיוון החנות וקניתי לה את הצמיד, הוא זול יחסית לכל השאר שהיו שם, לקח לי עשר דקות וחזרתי לחנות רואה את אמילי בקופה, החבאתי את הצמיד באחת מהשקיות שהיו בידי.
אמיילי ואני הגענו לבית שלי והתארגנו לקראת המשמרת שלנו, התאמנו בגדים, לבשנו חולצה שחורה צמודה, גינס שחור רחב עם קרעים ונעלי סניקרס שחורות, "יאללה בואי נצא" אמרתי לאחר שסיימנו למרוח מסקרה.
הגענו למסעדה וניכנסנו לחדר העובדים, לבשנו סינר והלכנו לכיוון הבר, אמילי ממלצרת ואני ברמנית.
"כוס וויסקי" אחד שנראה בשנות העשרים לחייו ביקש, "הנה לך" אמרתי בחיוך ושמתי את הכוס על השולחן, הוא שתה את הכוס ורק אז שמתי לב שעיניו היו ירוקות ושיערו היה בלונדיני, "את בוהה" אמר והוציא אותי מהמחשבות, אני בטוחה שנראית כמו עגבניה, "ברנדון" הציג את עצמו, "רוני" אמרתי במבוכה, "אז רוני רוצה לשתות" שאל "אמ אני בסדר תודה" סירבתי, "נו" התעקש, "לא תודה" התנגדתי שוב, הוא תפס בידי חזק, פתאום נכנס משהו בדלת שכולם השתתקו.
ומי זה עם לא ניקולאס.
סליחה שאני לא מעלה הרבה פרקים אשתדל יותר
חג שמח❤️
YOU ARE READING
My passion, my love
Romanceהחיים שלי היו רגילים ושקטים כמו כל נערה בגילי , אבל לא הגורל שלי לא רוצה בכך הוא בכוונה הכניס אותו. את אותו אחד שהתמסרתי אליו, נתתי לו את כולי, הוא אחד כזה שמהווה פחד וקור, אי אפשר להבין אותו. ותאמינו לי אם מבט היה יכול להרוג אז כל מי שרק היה מסתכל...
