נקודת מבט ניקולאס-
"לא!!!" צעקתי, "רוני קומי!" צעקתי, "היא נושמת?" לירן שאל ורץ אלינו, ככה גם אביאל ואנשי, שמתי את ידי על גרונה כדי שאוכל לשמוע את דפיקות הלב שלה, "כן" נרגעתי, אבל הגוש בגרוני רק התעצם, "צריך ללכת מהר, אנשיו של אייס יבוא לכאן עוד מעט" אחד מבחורי אמר, הרמתי את רוני על ידי כמו כלה ולקחתי אותה למכונית, "תזמין את החדר בבית חולים שלנו!" פקדתי לבחור שעמד הכי קרוב אליי, "כן בוס" אמר ורץ למכוניתו, רוני תחזיקי מעמד!
הגענו לבית חולים שלנו, אנחנו בדרך כלל לא הולכים לשם אלא מזמינים את הרופא שלנו אבל אם יש פציעות קשות אנחנו הולכים לשם, נכנסנו לשם וברגע שהרופאים ראו אותנו הם רצו אלינו עם מיטה, "מה קרה לה?" שאלה רופאה אחת, "פצע ירי באזור הבטן" ענה אביאל, רצנו לחדר הניתוח, "אשמח שתישארו כאן" אמרה אותה רופאה, הבטתי בה במבט רצחני, "כלומר א..אתה אדוני יכול להכנס" אמרה בפחד, "גם הם" הצבעתי על האחים של רוני, שלושתינו נכנסנו ואנשי שמרו בכניסה של בית החולים, התיישבנו בספסל שהיה שם מול החדר שאליו רוני נכנסה, "אני לא הגנתי עליה" הזעם בעבע בי, "שניה לפני זה אמרתי שאני לא אתן לשום דבר לפגוע בה" נעמדתי וקיבצתי את ידי לאגרופים, "הבטחתי לה" הזעם היה בלתי נשלט, התחלתי לתקוע אגרופים בקיר, אביאל ולירן ניסו לעצור אותי, אבל גם שניהם ביחד לא היו חזקים יותר ממני, "ניקולאס עצור!" צעק אביאל, עצרתי והתנשמתי מהר, "לא אתה אשם, אתה עשיתי כל מה שיכולת לעשות ופאק אני גאה שאני עומד לצידך עכשיו, אחותי חזקה היא תעבור את זה!" אמר בביטחון, קרסתי על הספסלים, ועצרתי את נשמתי, רכנתי קדימה וחפנתי את פניי בידיי, הרגשתי רטיבות, וכאן הבנתי! ירדה לי דמעה, לא בכיתי מאז גיל ארבע, ועכשיו אני בוכה על בחורה, על הבחורה שאני אוהב, על האישה שלי, התעשתתי על עצמי וסובהתי את הראש, הסתכלתי לעבר אביאל ולירן שהם לא הסתירו את הדמעות בעיניהם, כאב לי לראות אותם ככה...
בגללי....
-
אחרי כמעט שש שעות מורטות עצבים, אחד הרופאים יצא אלינו, הפרצוף שלו לא מסמל טובות... "אוקיי בוס, רוני עברה ניתוח לא קל, אל היא עברה אותו" אמר בחיוך שלא הגיע לעיניו, "אבל?" לירן זירז אותו, "אנחנו מקווים שהיא תתעורר מהר" אמר הרופא, "מה זאת אומרת, יש מצב שהיא לא תתעורר?" שאל אביאל בכעס, הרופא לא הגיב, תפסתי אותו בחולצה שלו והצמדתי אותו לקיר, "אני רוצה שהיא תקום, אתה שומע!! תזיז את התחת שלך ותעשה כל מה שאתה יכול כדי שהיא פאקינג תפתח את העיניים היפות שלה!" צעקתי, הוא הינהן, שיחררתי אותו, והוא ברח בפחד, "אני לא מאמין" לירן מילמל, "הכל יהיה בסדר" אביאל אמר אבל אפילו אני ראיתי שהוא לא בטוח במילותיו....
'אתם יכולים לבוא לראות אותה" אמרה הרופאה, היא פתחה את הדלת ושלושתינו נכנסנו, רוני הייתה מחוברת לכל מיני מכשירים, ידיה היו רפויות על המיטה, עיניה היו עצומות, ריסיה נחו, היא הייתה נראת שלווה כל-כך...
"אני לא זז מכאן" אמרתי, "אתם יכולים ללכת לישון ומחר תבואו" אמרתי ללירן ואביאל, הם היססו, "הכל יהיה בסדר" נעמדתי, הם הנהנו, נתנו נשיקה בראש לרוני ויצאו.
"אני לא זז ממך, את תיהיה בסדר! אני כלכך מצטער שלא שמרתי עלייך, הכל באשמתי" נגעתי בידה, "אני אוהב אותך כל-כך רוני" לחשתי, הצבתי שומרים ליד החדר של רוני ככה שהיא תיהיה בטחה יותר, לאט לאט עיניי החלו להעצם בעודי מלטף את ידה הרכה...
היא בנות עברתי תקופת מבחנים לא פשוטה בכלל אני מצטערת שלא הודעתי אבל אני הולכת לעלות כמה פרקים כל יוםםם(אשתדל)
YOU ARE READING
My passion, my love
Romanceהחיים שלי היו רגילים ושקטים כמו כל נערה בגילי , אבל לא הגורל שלי לא רוצה בכך הוא בכוונה הכניס אותו. את אותו אחד שהתמסרתי אליו, נתתי לו את כולי, הוא אחד כזה שמהווה פחד וקור, אי אפשר להבין אותו. ותאמינו לי אם מבט היה יכול להרוג אז כל מי שרק היה מסתכל...
