אצל וולדמורט

212 20 3
                                    


נ"מ פרסי:

עבר כבר שבוע מאז שאנבת' נפגעה, ומדאם פומפרי עדיין לא ידעה איך לרפא אותה. ניסינו הכל. דברים של מוגלגים, של קוסמים ואפילו נתנו לה נקטר, בלי שאף אחד לא ידע.

זה לא הוגן לפני חודש קיבלתי אותה בחזרה, וכבר איבדתי אותה שוב. יש לי חיים גרועים. בכל יום למדנו ובערב התאמנו ועשינו שיעורים.

פייפר והייזל החליטו לעשות לאנבת' ספר של כל מה שהפסידה, וכל יום הוספנו דף. ליאו כתב על מתיחות שהוא והתאומים עשו לפרופסור אמברידג' או לפילץ'. פייפר כתבה על הדייטים שלה עם ג'ייסון. קלאריס כתבה על כל פלשה שקרתה לי (היו הרבה). ג'ייסון כתב לה על אימוני הקווידיץ' ועל האימונים, הריצות והלחימות. הייזל ופרנק כתבו על הלימודים. ואני? אני כתבתי לה כמה אני מתגעגע אליה. כמה אני אוהב אותה. כמה אני רוצה שהיא תפקח את העיניים ותראה אותי. היא הייתה אוהבת את הספר הזה. קראנו לו 'כל מה שפספסת בהוגוורטס.'

"מה שלומך?" הארי קטע אותי מהמחשבות שלי. הוא התיישב לידי והזזתי את הספר כדי שלא יתלכלך.

"אני בסדר. איך אתה?" שאלתי אותו.

"אתה לא בסדר. אתה מתגעגע אליה."

"מאוד."

"אני מצטער." הוא אמר לי. "אני מצטער שבגללי אתה כאן."

"זה לא בגללך. זה בגללי. אני מנסה להציל את החברים שלי. וולדמורט בסופו של דבר יצליח להשיג אותי. ונמאס לי. אני רוצה את אנבת'. אני לא יכול לחיות בלעדיה, ואני לא מבין איך היא הצליחה לחיות בלעדיי. אני אלך לישון. לילה טוב, הארי."

"לילה טוב, פרסי."

"נדבר מחר." אמרתי לו. לקחתי את הספר והלכתי לחדר השינה שלנו. שכבתי במיטה ולפתע ינשוף שחור נכנס לחדר, הפיל על המיטה של ג'ייסון מכתב ויצא מהחדר. על העטיפה היה כתוב 'לפרסאוס ג'קסון.' הטלתי קסם מתרגם ליוונית עתיקה שלמדתי אתמול, והתחלתי לקרוא את המכתב.

'פרסאוס היקר.

אני יודע שדמבלדור בטח אמר לך שאני רשע, אבל איך שאני רואה את זה, אין כזה דבר רע. יש כוח, ואלה שחלשים מדי בכדי לקחת אותו. מחר בבוקר אתקוף את אמך, את אביך החורג, ואת אחותך, בדיוק כמו שתקפתי את בת זוגתך. תבוא לבית אימך ביחד עם הארי פוטר, ואשחרר את משפחתך ואת מיס צ'ייס. אם לא תבוא, אני אוודא שהם יסבלו. תבוא לבד וכך גם אני.'

"אני צריך את העזרה שלכם." אמרתי לחברים שלי. ג'ייסון, פייפר, ליאו, פרנק, הייזל וניקו. הם ישבו במועדון. חוץ מאיתנו, המועדון היה ריק.

"קרה משהו?" הייזל שאלה אותי.

"קחו, תקראו." אמרתי להם ונתתי את המכתב לליאו. הוא קרא את המכתב בקול.

"זה רע. ממש רע." ניקו אמר את מה שכולנו חשבנו.

"אנחנו נבוא איתך." פייפר אמרה.

חצויים בהוגוורטסWhere stories live. Discover now