פרק 14: סימטאת דיאגון

196 12 5
                                    

נ.מ פרנק:

אכלנו והארי העלה 2 צלחות מועמסות באוכל ללמעלה, והלכנו ל-
" מה אתם רוצים לשרוף אותנו?! אח?! באמת?!? אנחנו לא ליאו"
צעקה פייפר וניסתה להרוג אותם, ליאו חייך חיוך שחצני בזמן שג'ייסון מרסן אותה וכמעט לא מצליח לעצור אותה, וכמו שכולנו מכירים אותו- הוא לא הצליח.
הייזל אמרה "זה בסדר, אני מכירה את זה, זה בטוח" ובמזל היא הפסיקה.
אמרתי להם "ליאו בא אחרי" וכולם חייכו חיוך של יודעי- דבר, אחרי 2 דקות קליפסו באה וחיפשה את ליאו, הקוסמים היו מבולבלים והיא אמרה "הוא נעלם, נכון?"
עם פרצוף מיואש, גברת וויזלי אמרה " צריך לחפש אותו"
והרמיוני אמרה " לא, הוא ימצא דרך"
והארי הסתכל עליה מופתע, אחרי 5 דקות שבהינו באח ליאו הופיע "הולה, אדיוס מה קור-אאאאאההההה! אני עולה באש!"
הוא הבעיר את עצמו, מר וויזלי שפך עליו מים אבלהאש רק התעצמה, אנשים התחילו לשים לב ולהתחרפן.
שהארי ראה שאנחנו על סף צחוק הוא לחש לפרסי משהוא והוא לחש לו בחזרה, והארי נראה משועשע "חכם, מרושע- אבל חכם"
הארי אמר. ליאו הפסיק להבעיר את עצמו ושגברת וויזלי רצה אליו ואמרה "אלוהים אדירים ילד, איך זה קרה?"
ליאו התנשף בדרמטיות ואמר בקול רועד (ומזוייף) "אני לא יודע, האם אני מקולל?" והתאומים הסתובבו בפרצופים אדומים לאחור,
אחרי שליאו סיים כולנו הלכנו לבנק ופתאום איזה זוג אנשים זקנים מוזרים באו "יש לכם כסף? אנחנו יכולים למכור-"
הם הסתכלו על ליאו וצרחו "השטןןןןןןן!!!!!!!הצילווו!!!!!!!"
וכולנו הסתכלנו עליו בפרצופים תוהים "היו כמה בעיות בדרך"
הוא אמר, משך כתפיים והתקדם- לא נותן לנו אפשרות להגיב.
"אלים אדירים, למה נכנסתי?" קלאריס מילמלה. נכנסנו לגרינגוטס כדי לקחת כסף בשקט, אבל גובלין אחד ראה אותנו בכניסה וצרח "אלה הם! אלה הם!"
שאר הגובלינים סרקו את הקהל עד שהם מצאו אותנו ואפילו הגובלין שהיה עם מישהו קצת עגלגל, אבל נראה חשוב עזב אותו והגיע אלינו. הארי, גברת וויזלי ומר וויזלי נראו מבולבלים, והגובלין אמר להם "אנו מבקשים שאתם תבואו איתנו" ואמרתי לו "אדוני, לא צריך"
גובלין אחר הלך להארי ואמר לו " מר הארי פוטר? בוא איתי" והארי, שנראה שמח? משום מה ברח לו עם הגובלין, נטש אותנו כאן! בושה. אחד מהגובלינים שבאו אמר
"תודה שהצלתם את כולנו"
"טוב, אז עכשיו רק צריך את הרשות של הוריכם"
"אין צורך לחכות, אני כאן" אור כחלחל ירקרק הבליח ופוסידון הופיע
"אבא!" פרסי אמר ואנחנו השתחוונו
"הי בן, ההורים שלכם אמרו לי להגיד לכם להביא את זה" הוא אמר לפרסי ונקש באצבעו, בנקישת האצבע היה לכולנו שקיקים בצבעים שונים, הסתכלתי וראיתי שהייזל ולניקו קיבלו בשחור, פרסי בכחול ולי ולקלאריס באדום. הסתכלתי על זה והתיק הזה היה לי מוכר... מאיפה? הייתי בטוח שראיתי את הצמח שעל התיק.
"התיק הזה נותן לכם כמה שאתם צריכים, רק תגידו כמה וזה יוציא לכם" אההה, היה את זה במוזיאון, פתחתי אותו והיה לי פתק מאבא שלי
"כשתצטרך עזרה בקרב, תתפלל" תודה אבא, סוף סוף, אחרי כל השנים האלו.
"טוב, אני מנחש שאתה צריך ללכת" פרסי אמר
"כן, אבל פרסי, יש מישהוא בהוגוורטס שממש בודד, תדבר איתו קצת, להתראות" פוסידון אמר ונעלם.

נ.מ הארי

כשהגובלין אמר לי לבוא איתו שמחתי, כי סוף סוף לא הייתי זה שהזרקור מכוון אליו, ראיתי שפרנק מסתכל עליו וחייכתי לו, הגענו לכספת והגובלין אמר "אתה מקנא?"
הייתי מבולבל, למה שאני אקנא "במי?"
הגובלין נראה מבולבל "במר ג'קסון והשאר" "למה שאני אקנא? סוף כל סוף אנשים מסתכלים עליהם ולא עליי, וגם בטח יש סיבה שנגשתם אליהם ככה"
הגובלין בחן אותי מעט ואמר "אתה מיוחד אתה יודע? רב הקוסמים היו מסתכלים עליהם בקינאה או בסקרנות, אבל אתה שונה, אתה יודע?" הייתי מבולבל "יודע מה?"
הגובלין נאנח בעצבות "הם יאמרו לך כשהם ירגישו בטוחים מספיק כדי לספר לך, הם עשו המון בשביל כולנו, גם אם אתם לא יודעים, השם שלי הוא פילסי רופארדו"
הוא פתח את הכספת והייתה לי שאלה "מר. רופארדו?"
הוא חייך ואמר "תקרא לי פילסי"
"אז מר- אממ פילסי?"
"כן?"
"אתה מכיר את ההורים שלך?"
"אמ לא מר-"
"תקרא לי הארי"
"הארי- כן, כן הכרתי אותם, האמת שאני "
נכנסתי לכספת, לקחתי אוניות ויצאתי.
בדרך חזרה היה לי בחילה קלה אז הוא סיפר לי סיפורים מההורים שלי.

כשירדתי אמרתי לפילסי "תודה פילסי, מה שאתה עושה לא ברור מאליו" "בבקשה הארי, תבוא בשנה הבאה!" הוא נופף לי לשלום , בזמן הזה ראיתי את פרסי והאחרים יורדים אז נופפתי להם וברגע הזה, החלטתי לעזוב אותם לנפשם לפחות להיום

אז הי!
סיימתי 14 פרקים! בפרקים הבאים יהיה יותר מעניין, (לפחות בשבילי *צחקוק מרושע עם פני שטן😈).

הארי פוטר ופרסי ג'קסון, בן פוסידון, מושיע האלים ונכד וולדמורטWhere stories live. Discover now