הארי פוטר ופרסי ג'קסון, בן פוסידון, מושיע האלים ונכד וולדמורט

פרק 15

ג'יני:

"טוב נתראה!" צעקתי מבין כל הקולות של הקוסמים מסמטת דיאגון והלכתי לצד להתקשר לאהבת חיי
"היי גמבה!" היא ענתה לי בעייפות וצחקתי כמו משוגעת
"או מיי גאד! התגעגעתי אלייך כל כך!" צרחתי לה וקיוויתי שהיה לה את השכל להרחיק את הפלאפון מהיד.

"הייתי שניה מלארוז ולברוח לישראל כמו שנה שעברה"
שנינו נאנחנו זוכרות את החוויות הנעימות (והפחות) "לפי כל הרעש את בסימטאת דיאגון, נכון?"
"כן, הלוואי שהיית כאן. היינו מטיילות ביחד" "כנראה זה יום המזל שלך" היא ענתה וראיתי אותה מולי, וכמו כל חברה טובה רצתי וקפצתי על הגב שלה
"אחח שמנה" היא התלוננה ואמרתי לה "אני יודעת שאת הרמת יותר ממני, תתמודדי" ונישקתי אותה על השפתיים (בקטע חברי, כן?)"איך את?" היא שאלה אותי ואמרתי לה "איך אני יכולה להיות עצובה כשאני רואה אותך עם הפרצוף החמדמד הזה?"
כיווצתי לה את הלחיים ונישקתי לה את האף.

"אתן נראות כמו זוגגגג זה חמווווד" הרמיוני הגיעה "הי לין" לין צעקה"הי היפה ביונים, איך את?"  וחיבקה אותה והרמי צחקקה "אני בסדר, דרך אגב- מה זה היפה ביונים?" "זה יפה מבין הציפור הלבנה הזו" לין אמרה והצביעה על הציפור הלבנה "הי!" הרמיוני אמרה בכעס מזוייף ואני צחקקתי כי לכל אחד מהכינויים שלה יש משמעויות מוזרות.

"איפה את נמצאת?" הרמיוני שאלה "כאן בלונדון באחד המלונות, אתמול קניתי הכל והים רק חיפשתי אתכן, אבא שלי זיו נתן לי סוויטה וכסף, סיימתן לקנות ספרים נכון?" ואני והרמ הנהנו

"לאן נלך?" לין שאלה והרמי אמרה
"בואו נלך לטייל בלונדון" זרמנו אז בדקנו שאין אף אחד שהסתכל עלינו ויצאנו לבחוץ, היה כיף ממש. קנינו בגדים ואוכל (וספרים, מסתבר שיש כאן ספרים ביוונית שהרמי פשוט אהבה) "יואו! בואו ניכנס לכאן!" לין התעקשה "יש לי הרגשה ממש טובה לגבי זה"
מיד נכנסנו, כי בפעם האחרונה שהייתה לה הרגשה טובה אנחנו ניצלו מחטיפה מוהמשטרה, קיצור נכנסנו לחנות ספרים והיא לקחה ספר מסויים וקנתה אותו, פתאום אני רואה מישהו בן 18 בערך במשקפיים נכנס וטורק את הדלת (יש לציין שהוא היה חתיך), ואחריו מישהיא שנראת כמו ברבי בניתוחים צורחת

"רגע! הארי! אנחנו רוצה לדבר! אני לא רואה שיש לך חברה, נכון?!" "תסתובבי!" לין צרחה מאחורי האישה בקול שאפילו הפחיד אותי, האישה רעדה כשהסתובבה.
"עכשיו את רואה אותה" היא אמרה בקול מפחיד
"שקרנית! את אפילו לא יודעת איך קוראים לו" האישה אמרה בחדווה, טיפשה.

אני והרמי תיעדנו בשקט למקרה שהיא פגשה את בחור חייה, ולחשנו ביחד "גו ליני, גו ליני"

"חומד, הם יוצאים כבר יותר משנה וחצי" הרמיוני אמרה ואני מצלמת עם שני הפלאפונים וקוראת "אווו האקסית המטומטמת חושבת שהיא יותר טובה מלין", "תכבי את המצלמה!" המטומטמת צורחת אבל לא זזה מפחד שלין תקרע אותה "ולמען הפרוטוקול, אני קוראת לו הארי מהפגישה הראשונה שלנו, את יודעת איפה"
היא אמרה, קרצה לבחור בפלרטטנות ונשכה בשפתיים שלה, להפתעתנו לין הלכה אליו, נגעה לו בצוואר ולחשה לו משהו, ואז הוא נישק אותה, הבלונדה רצתה להרביץ לה, אבל לין הרימה אותה לבחוץ כאילו היא קילו ולא יותר.

"היי, תגיד אתה רוצה לגרום לה לא להתקרב אליך?" "לפי מה שראית כן, לגמרי כן" "תביא לא את המספר שלה" החתיך הביא לה "איך זה יעזור?" הוא שאל בבילבול "אל תדאג, אני אטפל בזה""אני בוטח בך" הוא אמר בחיוך ופנה לשלושתינו "תודה על הכל, אני חייב לכן. ג'ני רודפת אחרי חודשים" "רגע, קוראים לה ג'ני?!" "לכלבה לא מגיע להקרא בשם אפילו דומה לשלך גמבה"
משכתי איתי את הרמי, שמשכה את הארי שנמשך לחיבוק, אני לא מרחמת עליו אבל הארי רק צחקק.
כשהתנתקנו הוא שאל אותנו מה השמות שלנו "רוצות את המספר שלי? שנשמור על קשר?" "יאלה!"
"היי, אהבתי את המבטא! מאיפה את?" היא אמרה "מישראל"
"אומיגאד אני אוהב את ישראל! ביקרתי שם המון פעמים"
לין הסמיקה משמחה ואז היא אמרה "רגע, אני מכירה אותך" "מה?"
הרמי שאלה "תסתכלו על השיער" כשקלטתי הייתי בשוק "הארי סטיילס! או מיי פאקינג גאדדדדד"
אחרי שאני והרמי הפסקנו להתחרפן הוא נתן לנו את המספר שלו ושמרנו ושלחנו לו הזמנה לקבוצה 'המשוגעות והשפוי'
כשיצאנו והבטחנו לשלוח לו הודעות כל יום (ועשינו סלפי, מה אני פריירית??) .

לפני שנפרדנו הרמי אמרה לה "זאת התחושה יותר טובה מהבנים" ואז הם התחבקו, אני גם ואמרנו ביי ואני והרמי חזרנו לסמטאת דיאגון
"איפה הייתן!? דאגנו כל-כך שנאבדתן-" "הם היו איתנו" יד הונחה על כתפי ושמתי לב שזה היה ניקו  "אחר כך תאמרו לנו למה יצאתן עם מישהיא מהסימטא".