דחיפה אחת למים

פרק 14 - דין

הלב שלי פעם כל כך חזק , חשבתי שאני עומד למות .
היא עמדה שם עם הגוף היפיפייה שלה , שאני מפנטז עליו כל לילה לפני שאני הולך לישון .
עם המכנסיים הקצרים שחושפות את הרגליים המושלמות שלה והקוקו הגבוה שמתוח כמו מה שקורה לי באזור מסוים בגוף עכשיו .
אלוהים , אם רק יכולתי לקחת את היד שלה ולברוח לאיזה מקום שנוכל להתנשק עד הלילה או עד הבוקר או עד סוף החיים מצידי .
אוליביה הצטרפה לקבוצת הבנות מספר 4 מתוך 5 .
האצטדיון ספורט היה ענקי .
מגרש כדורגל גדול שמסביבו מוקף מסלול ריצה מעגלי ורחב .
כל הילדים בשכבה לומדים יחד באותה השעה ספורט אך בקבוצות נפרדות של בנים ובנות , ובנוסף לכך הקבוצות מעורבבות כך שחלק מהבנים למשל , נמצאים עם עוד בנים אבל מכיתות אחרות .
המאמן ריץ שרק וסימן לנו להתחיל בריצה סביב המגרש העצום .
אני רץ ורואה שאחת מקבוצת הבנות כבר התחילה לרוץ , אני מנסה לראות אם זאת הקבוצה של אוליביה אך לצערי , אכזבה . זאת לא .
אני חוזר במבטי לפעם האחרונה שראיתי את הקבוצה של אוליביה ואכן אני מוצא אותה באותו המקום רק שהפעם הן באמצע מתיחות .
אני רואה את שאר הבנים מריירים על הבנות האחרות כאשר הידיים של הבנות על הרצפה והן מותחות את הרגליים בפיסוק בעמידה .
אבל אני רק התמקדתי באוליביה , שלא שמה זין ומתלוננת כמו כל שאר הבנות בקבוצתה .
״נו המורה מתי משתחררים?״ קייסי הבלונדה שואלת .
״עוד לא התחלנו בכלל״ אוליביה מחזירה לה ומגלגלת לה עיניים בדיוק כשהמורה משחררת אותן לריצה קלה סביב המגרש .
אני מגביר את קצב הריצה שלי כדי שאוכל להדביק את הפער וכדי ללכת לנסות לדבר עם אוליביה אך היא מגבירה את הקצב עוד ועוד ועוד .
אני כבר מתחיל להתנשף ולהזיע יותר מדיי .
אלוהים ! אני חושב לעצמי . אמרו לה ריצה קלה , לא מרתון ! .
אני לא מוותר ולבסוף מגיע אליה .
״מה אכלת היום בבוקר?״ אני שואל אותה תוך כדי ריצה מהירה והתנשמות סוערת .
״לא כאן.״ אוליביה אומרת לי ומגבירה את קצב הריצה .
״מה?״ אני שואל אותה . אני לא מבין .
״מה ששמעת אדיוט.״ היא אומרת וחוצה בדיוק את קו ההתחלה שמסמן על סופו של סיבוב הריצה שלה וכנראה גם על סוף השיחה שלנו .
אני לא מבין מה עשיתי הפעם , אך ממשיך לרוץ עד שאני מסיים עוד סיבוב ארוך ומייגע .
שריקת המאמן נשמעת וגם שריקת המורה של אוליביה באותו הזמן .
״קבוצה 4 בנות וקבוצה 2 בנים , יש לכם 3 דקות הפסקה ואז מתכנסים למשחק מחניים משותף .״
אני מסתכל עליה אך רואה שעוד לא נפל האסימון או שזה בכלל לא מעניין אותה .
עד הרגע שאנחנו חוזרים מההפסקה הקצרה ועיניה נפערות בשקט כשהיא קולטת אותי מרחוק ליד קבוצת חברותיה . אני מרים גבה ומחייך חיוך רחב שאני יודע שהיא מתה עליו כי היא משלבת ידיים ועושה לי אצבע שלישית .
״אני הולך לקרוע אותך״ אני מסמן לה בפנטומימה אך היא לא מצליחה להחזיר לי תשובה כי ליאם לקח את תשומת ליבה .
ליאם גם איתי בקבוצה 2 , אבל בימים האחרונים הקשר שלנו לא כמו פעם . משום מה זה גם לא כזה מפריע לי .
הוא מצליח לגרום לה לחייך ובתוכי תחושת קנאה מתחילה לבעבע .
המאמן שורק , המשחק מתחיל וכל מה שנשאר לי זה לאחל לעצמי ״בהצלחה״.