נ.מ אשלי.
"זה אתה נכון?" שאלתי אותו בכאס אחרי שהדלת האוטומטית נסגרה מאחוריי. ריח נורא של זוהמה מילא את האף שלי.
"כן אני זה אני. למה את שואלת?" הוא ענה לי עם הקול שלו שמעורר בי בחילה. מתי תמות כבר? אתה חצי מת. פשוט תמות כבר!
הוא הסתובב עם הכיסא שלו אליי. אפילו עם יכולתי, ואני לא יכולה, לא הייתי מסתכלת על העיניים שלו. במקום זה הסתכלתי על הכסא שלו. על כל מקום שהוא לא נמצא בו.
"אתה יודע בדיוק על מה אני מדברת." אמרתי לו בחזרה. פחדתי, אלוהים איך שפחדתי.
לעמוד מול הנבל מספר אחד ולדעת שהוא האבא הביולוגי שלך זה...לא, לא רק מפחיד, זה משהו שאני לא יכולה אפילו להסביר.
זה היה פחד, ושנאה ורצון עז להרוג מישהו מאוד ספציפי
"אתה זה שהתקפת את קאי נכון?! אתה זה שגרמת לה כמעט למות!" צעקתי וישר השתתקתי. ידעתי מה הולך לבוא. וזה לא איחר.
ה"סכינים" החדות שיצאו מהציפורנים שלו שפדו אותי והרימו אותי באוויר כמה סנטימטרים מהרצפה
אני עוברת את זה כמעט כל יום אבל כל יום זה כואב מחדש. מדהים כמה שזה נוראי.
"כן זה אני. יותר דיוק הילד המושלם שלי בניגוד אלייך, הוא זה שעשה את זה." הוא אמר כשחיוך על הפנים שלו והוא בוהה בדם שלי מטפטף מכל מקום אפשרי על הרצפה. לפחות זה מה שהוא היה עושה עם היו לו עיניים.
רציתי לצרוח ולהשתולל. אבל החזקתי את עצמי כמו בכל פעם. אני לא אתן לו את העונג, למרות שצרחתי ורעדתי בפנים.
"אז למה שלא תשחרר אותנו אם יש לך כבר ילד מושלם שעושה את כל העבודה בשבילך?" מלמלתי הוא רק צחק ואמר "כי כשתפסיקו להלחם בנו אתם תהיו הילדים המושלמים ותבינו כמה אתם מבזבזים זמן בלהילחם באנשים הלא נכונים " הוא סיים והחזיר את היד שלו לקדמותה.
נפלתי על הרצפה בחבטה. "ואם אנחנו לא?" שאלתי והחזקתי את המקומות המדמים שלי. הם כבר התחילו להתרפא אז זה פחות כאב אבל עדיין ישבתי על הרצפה ולא העזתי לזוז.
"אז אנחנו נשבור אותכם. אחד אחד. עד שתבינו" הוא המשיך וסגר את היד שלו לאגרוף, כאילו הוא מראה לי איך הוא ישבור אותנו.
"זה לא יקרה" סננתי. "זה בחיים לא יקרה!" צעקתי הפעם. "אני חושב שרחמתי עלייך מספיק." הוא אמר ושם מהכסא שלו, מתקרב אליי. תוך כדיי הוא הפשיל שרוולים "הגיע הזמן לחנך אותך באמת."
נ.מ. לוקאס
"מה חשבת לעצמך אשלי?" מיה מלמלה וישבה לידה על המיטה. אני ישבתי מול המיטה, ליד הדלת. היא חזרה משיחה עם הפסיכופט שקורא לעצמו אול פור וואן עם יותר מידיי פצעים. היא לא תמות אבל הוא דיכא את יכולת הריפוי שלה. היא ספרה לנו שהוא זה שאחראי למה שקרה לקאי. או יותר "הבן המושלם שלו". עם אני אראה אותו פעם אחת הוא לא ישרוד. ואני נשבע שלא.
"שאני צריכה לקבל תשובות על מה שקרה לאחותי הקטנה. עברו כבר שבועיים וחצי. היא עדיין במיטה שם ומי יודע מה המצב שלה. הייתי חייבת לעשות משהו" היא מלמלה.
"כן ולגרום ליותר מידיי פצעים להופיע על הגוף שלך ולגרום לנו לעוד דאגה זה נקרא לעשות משהו?!" הלה צעקה עליה.
המצב לא טוב. באמת שלא. אנחנו מתנגדים והם מענישים. ככה עברו כל השבועיים האלו. שלא נדבר על כל הפעמים שניסינו לברוח. היכולות שלנו לא עובדות בחדרים אחרי שהם כילו ששמנו לקאי את המוט בחדר ככה שלא יכולתי לפתוח שער מבלי שהם יראו. והם נמצאים בכל מקום. יש להם מצלמות אבטחה בכל חור, והשירותים קטנים מידיי בשביל שניכנס לשם כולם ביחד כדיי לברוח ואין חלונות בשום מקום.
שלא נדבר על זה שאין לנו מושג מה עם קאי. היא לא שולחת הודעות, כניראה שזה אומר שהיא לא קמה. אבל כמה זמן? הפציעה שלה באמת חמורה?
"לוקאס? אתה פה?" רובי העבירה יד מול הפרצוף שלי, כניראה בגלל שבהייתי בנקודה אחת יותר מידיי זמן.
"כן" עניתי בלי ממש רגש. אני ככה הייתי תמיד. ככה תמיד התנהגתי. היא שינתה אותי. אבל הראתי את זה רק שאני איתה. אני השתנתי בחזרה. אני צריך שהיא תשנה אותי שוב.
"לוק!" מיה צעקה לי באוזן והוציאה אותי שוב, מהטראנס שהייתי בו. זה כבר נהיה אובססיבי!
אבל אני מודה, אני אובססיבי על לשמור עליה.
"את רוצה להחריש אותי?" שאלתי אותה מעוצבן. למה היא מחייכת? זה לא מצחיק.
"ריי שינוי בתוכניות! אתה לא מקבל את הפרס של האח הכי מפגר בהסטוריה!" היא צרחה ומחאה כפיים
למה הם כולם מחייכים?
"עילג, תסתכל על הטלפון שלך" אשלי אמרה לי והתרוממה קצת לישיבה ומסתכלת עליי. אני חושב שהם איבדו את זה סופית.
*קיבלת סרטון חדש מאת "המלאכית הקטנה שלי' מהקבוצה 'השמיניה והזאתי'
אוקיי.
גם אני איבדתי את זה
STAI LEGGENDO
גיבורה קטנה של(נו)י -My Angel
Fanfictionגמור ספר שני (ספר ראשון- 70% מלאכית 30% שדה-My Angel) קאי מתחילה את הלימודים ביו איי. אבל כשהיא חוזרת מהיום הראשון שלה בבית הספר והולכת לספר לאחים שלה על היום היא מגלה דברים נסתרים שהשמיניה החביאה ממנה במשך הרבה זמן. הסיפור יהיה מהנקודות מבט של לוקא...
