"טלפון. עכשיו." אית'ן הושיט את היד קדימה כדיי לקבל את הטלפון שלי בזמן שאדם יושב לידי ותופח לי על הגב, ואני מנסה ללמוד איך נושמים שוב.
איך זה עובד? לנשוף לנשוף?
מה עובר עלי?!?!!??!?!??!?!!??!
הלפ מי פיפול פליז!!
"אז מעדיפה להתאבד" אמרתי שנרגעתי "הוא סתם כתב משהו ממש מצחיק. לא ביג דיל" המשכתי ליטרלי משקרת.
תגיד לי, מה זה בייב?! טוב שלא אמרת דאדי כי אז לא הייתי חיה עכשיו!!!!
מסכן קירי. איך זה שהם חברים זה לא מובן
"לא מאמין לך. אבל אנחנו נדבר על זה בהמשך" הוא שלח לי מבט מזהיר והמשיך לאכול מהסטיק שלו בשקט בזמן שאדם עובר לידו ויושב על הספה.
"אז.... משהו מעניין?" אדם ניסה לפתח שיחה.
"לא ממ-" התחלתי להגיד אבל הטלפון זמזם על השולחן שוב. אית'ן שלח לי מבט ואני גם. עוד צלצול נשמע והמשכנו בקרב מבטים.
חטפתי את הטלפון ופתחתי את ההודעה לפני שהוא הספיק והוא נאנח
מוטציה😎: מה קרה ביביגירל?
מוטציה😎: הלחצתי אותך?
את/ה: חיי בסרט
מוטציה😎: ואת הכוכבת הראשית.
מוטציה😎: סתמתי לך את הפה שוב?
את/ה: סתום
מוטציה😎: אני סותם אך ורק שמשתיקים אותי בכח. וזה קורה רק במקרים מסויימים
את/ה: אני הולכת לחסום אותך
מוטציה😎: אוליי בווצאפ
מוטציה😎: נחשי איפה לא?
"כן. אני צריך אמבולנס למסעדת החופים בחוף הריו. המקרה? ילדה שלא מפסיקה להסמיק. כן אני דיי בטוח שהיא לא נושמת עכשיו. אוקיי רגע היא ממשיכה לשלוח סימני חיים של עצבנות. ועכשיו... מה זה? רצון של המוות שלי?" אדם שיחק אותה מדבר עם מדא (ה.כ. אין לי מושג איך לקרוא לזה אחרת)
"תקשיב אני צריך ללמוד איך אפשר לגרום לה להסמיק כל כך" אית'ן מלמל לאדם והוא הנהן בסכמה . "שונאת את שניכם" מלמלתי ולקחתי את הביס האחרון של ההמבורגר שלי והתחלתי לאכול את הציפס
אחריי שסיימנו יצאנו מהמסעדה והלכנו לאוטו. אני צריכה לדבר עם רובי על נושא המוטציה דחוף! אוליי גם עם מיה-
אה. נכון.
אני לא יכולה.
"הכל טוב ילדונת?" אית'ן שאל כשראה אותי בוהה החלון מסתכלת על הים. "עד כמה שאפשר" נאנחנתי
"אלה הם?" אדם שאל בשקט, ואני שלחתי לו מבט לא מבין "השמיניה. זה היה נראה כיאילו נזכרת במשהו" הוא הסביר "אפשר להגיד" אמרתי והמשכתי להסתכל על החלון.
כשהגענו הביתה אית'ן פתח לי את הדלת של המכונית. אבל במקום לתת לי לצאת הוא משך אותי לחיבוק שבחיים לא חוויתי.
אני מכירה חיבוק של אח גדול וגם של אחות גדולה, מהשמינה.
אני מכירה חיבוק של אמא, ממיארה.
אני מכירה חיבוק של חברה, מהבנות בכיתה. אני מכירה חיבוק של אחות קטנה, מליה ורייה.
אני מכירה חיבוקים מזוייפים, ממורות מבתי הספר הקודמים שלי.
אבל חיבוק כזה בחיים לא קיבלתי.
אני חושבת שזה חיבוק של אבא.
בחיים לא קיבלתי חיבוק כזה ולא חשבתי שאני אקבל. חיבקתי אותו והשענתי את הראש שלי עליו, שומעת את הלב שלו דופק. הוא שם את הסנטר שלו על הראש שלי כניראה, כי הרגשתי משהו קשה עליי
"זה בסדר להיות עצובה קאי. ואני יודעת כמה נדוש זה נשמע אבל, הם היו האחים שלך והם עדיין. לא משנה מה עובר עליהם עכשיו ואני בטוח שהם יחזרו אלייך, גם אם זה יקח כמה שנים. אני יודע שזה לא נשמע מרגיע אבל אולי זה עוזר קצת. לא?"
"אוליי" עניתי בקול רועד שלא זיהיתי שהוא שלי בכלל. "דיי. זה מוזר לראות אותך ככה." הוא ניסה להרגיע ולהצחיק באותו הזמן.
אם זה מוזר תחשוב כמה מוזר כשאני חותכת ומתפרקת על הקרמיקה באמבטיה. ואני לא מאשימה. אפילו השמינה לא האמינה שהיא גלתה.
"בואי ניכנס. לכי להתקלח ולישון. אני חושב שנישאר איתך כל השבוע. אלה עם את לא רוצה" הוא מיהר להוסיף. "א. לא אכפת לי להשאר. אני אפילו אשמח. ב. אין לי כוח לזוז"
הוא גיחח וכרך את הידיים שלי סביב הצוואר שלו והרים אותי עליו. כרכתי את הידיים שלי סביבו, ממשיכה לחבק אותו ומחזיקה את הבכי שרוצה להתפרץ. אני לא יודעת מה יש לי עכשיו.
הוא הוריד אותי בחדר ונתן לי נשיקה על המצח, מסתובב וסוגר אחריו את הדלת. עמדתי באמצע החדר ואז הלכתי למיטה ופשוט נחתתי עליה. הדמעות צפו ויצאו, יבבות בכי יצאו ממני, מתמעמעות במזרן.
קאיה עלתה על המיטה לידי והתקרבלה ליד הבטן שלי כמנסה להרגיע. וכשהיא ראתה שזה לא עובד היא התחילה ללקק את הדמעות שלי, גורמת לי לחייך קצת.
אחריי שההתקף דרמה שלי נגמר הלכתי לשתוף פנים. ראו שאני בכיתי אבל העיניים שלי לא היו אדמות או משהו. החלפתי לטיץ קצר וחולצת טריקו והלכתי לשק ואז הסתובבתי לדלת וירדתי במדרגות. ראיתי את אדם מול הטלויזיה רואה חדשות ואת אית'ן במטבח עובד על משהו במחשב עם משקפיים שדיי החמיאו לו
שניהם הרימו את הראש שראו אותי
"אני ממש רוצה להרביץ למשהו עכשיו..." מלמלתי "יש מצב אחד מכם מחזיק לי את השק?" שאלתי בתקווה
"תמיד" אית'ן אמר ובא איתי וגם אדם במפתיע. "מה? אני אשב עם קאיה בצד" הוא משך כתיפיים והרים אותה שראה אותה הולכת במסדרון מחפשת משהו. אני רק חייכתי.
אני באמת שמחה שהכרתי אותם
YOU ARE READING
גיבורה קטנה של(נו)י -My Angel
Fanfictionגמור ספר שני (ספר ראשון- 70% מלאכית 30% שדה-My Angel) קאי מתחילה את הלימודים ביו איי. אבל כשהיא חוזרת מהיום הראשון שלה בבית הספר והולכת לספר לאחים שלה על היום היא מגלה דברים נסתרים שהשמיניה החביאה ממנה במשך הרבה זמן. הסיפור יהיה מהנקודות מבט של לוקא...
