הנקודות המוארות בחיי

פרק 2 (ג'ון )

אני לא הגעתי ללוויה שלה , אני לא הגעתי ללוויה של הבחורה שאני הייתי אחד מהסיבות  העיקריות שבגללה היא נעדרה מלכתחילה . איך לא שמתי לב  ? חשבתי שאם לא אגיע אז אולי זה פשוט יעלם אבל שראיתי את פניה של מאדי בטקס ההשקה של אביה הבנתי מה עשיתי, הבנתי שגרמתי לילדה להיפרד מאחותה לנצח , ולמה? כי פחדתי . כי בכל פעם מחדש שאני באמת מתקרב לבן אדם אני נלחץ . וזה בדיוק מה שקרה עם לוסי , אבל אני בחיים לא חשבתי שכולם יתחילו להמציא שמועות עליה , כל מילה שאמרו לה פגעה בי גם אבל אני לא עשיתי שום דבר כדי לעזור לה . ואין יום שאני לא מצטער על כך. 
                             ~~~~~~~~~~~
למחרת בבוקר הלכתי לבית ספר או בשמו השני , הארמון שלי , בו אני המלך וכולם מסביבי סתם ניצבים , או לפחות כך היה לפני לוסי , לוסי .. שמה מעביר בי צמרמורות ... אין שניה שעברה מאז מותה שלא האשמתי את עצמי , איך אוכל לחיות את חיי ברוגע בידיעה שגזלתי את האפשרות הזאת למישהו אחר ?.
״אחי, ראית את הגרפיטי במסדרון? ״
אמר שון וקטע את מחשבותיי האפלות . שון היה הבן אדם היחיד שידע את האמת מאחוריי כל הסיפור עם לוסי , כי שון הוא האדם היחיד שבטחתי בו עם החולשה הכי גדולה שלי. שון הוא החבר הכי טוב שלי כבר שנים אבל אני די בטוח שלמילים "הכי טוב" אין שום משמעות אם הוא החבר היחיד שלא הברחתי ממני.  .
״לא , למה ? , מה יש במסדרון הפעם ?״
זאת לא תהיה הפעם הראשונה שיש מסר על קירות בית הספר הזה , כל יום שעובר יש מסר חדש מבנות בית הספר שמוכיח בדרכים שונות ש ״בנים זה עם חרא ״ כן כן הבנו , תתמודדו..
״מי זאת הפעם ? ליזי? או אולי הבלונדה הזאת שוב שחושבת שהמילה ״לא ״ לא קיימת עבורה?״ שאלתי בלעג .
״לא אחי , זה קצת יותר רציני הפעם.. ״ אמר שון במבט של נדפקת!
                             ~~~~~~~~~~~
״רוצח!!!״ ״רוצח!!״ ״רוצח!!״ ״רוצח!!״
בכל מקום אפשרי נמצאה המילה שמגדירה אותי. המילה שמהדהדת בראשי מאז אותו היום . העובדה שהיא כתובה עכשיו בכל מקום בבית הספר מוכיחה את זה. 
הסיוט הכי גדול שלי נמצא עכשיו בצבע אדום המדמה דם בכתב שרואים שנכתב בידיים רועדות.  כתב שראיתי לפני , כתב כמעט זהה לחלוטין לזה ששייך ללוסי , ויש רק אדם אחד בבית הספר שחולק כמעט הכל עם קורבן הרצח המעוות שלי . מאדי צייס , אחותה הגדולה של לוסי . מאדי תמיד ראתה אותי כאויב , אין לי מושג למה אבל היא סיקרנה אותי , היא הבחורה היחידה שלא נופלת לרגליי ומתחננת לתשומת ליבי .  .

  ~~~~~~~~~~~

אני נכנס לשיעור בידיעה שזאת שרואה אותי בתור ״האויב מספר 1 ״ או ״מניאק הראשי״ או כמובן , איך אפשר לשכוח , ״הרוצח״ נמצאת שם רגעים ספורים אחרי ששיתפה את כל הבית ספר בדעותיה . נכנסתי לשיעור , והנה היא , מאדי צייס , האישה היחידה ששונאת אותי מסיבה מוצדקת , אני יכול להבין כי אני שונא את עצמי בדיוק מאותה סיבה .
אני לא יודע מה אני מתכנן להגיד לה אבל אני לא אוכל לשרוד עוד יום בו אני יודע שכל טיפת סבל שהיא עוברת , היא עוברת בגללי . רגשות האשם שלי המצפון שלי וגם כמובן האגו המנופח שלי לא ישרדו את זה .
                                ~~~~~~~~~~~
״מאדי״ קראתי לה כשהשיעור נגמר, אך כמובן שבשניה שראתה אותי היא ניסתה ללכת אבל הפעם זה לא יעבוד לך נסיכה , הפעם את תשמעי מה יש לי להגיד .
״תקשיבי רגע , אני כל כך מצטער , אין רגע שאני לא מרגיש כל כך אשם על מה שקר-״
״אשם?״ קטעה אותי ״אתה מרגיש אשם? אתה מרגיש פאקינג אשם ???״
״ כן מאדי , אני מרגיש אשם ויש לך כל זכות לכעוס עליי אבל אם רק תתני לי להסביר רגע אול-״
״ ג'ון אני נשבעת שאם אתה תמשיך לדבר אני אקח לך את היכולת לעשות את הפעולה הזאת !, אתה תתרחק ממני , ואתה תתרחק ממה שנשאר מהמשפחה שלי , כי אם לא אני נשבעת שאנ-״ אמרה בקול רועד
״אוקיי בסדר הבנתי , הבנתי ״
כנראה שהיום לא יהיה היום שהיא תקשיב לי , אבל זה יקרה בקרוב , כי אם לא אני אתמוטט . אני לא יכול לסבול חולשה והנערה הזאת ואחותה , הן החולשה שלי , וחולשות הן אף פעם לא דבר טוב .
״טיפשים כמוך לא מבינים שום דבר , רוצח״
אמרה בבכי ויצאה מהכיתה ברגליים רועדות . הדמעות היו כל כך קרובות לזלוג גם מעניי אך סילקתי אותם בזמן . לדבר עם מאדי זאת מטרה שניצבת מולי כל כך הרבה זמן , היא תמיד הייתה מעניינת עבורי , אבל בניגוד לשאר הבנות בבית ספר העלוב שלי, היא לא ניסתה להיות כזאת , וגם אחותה לא , אז למה בכל זאת הרסתי לאחותה את החיים , זה כבר ביני לבין מאדי , בתקווה שלא תהרוג אותי לפני שתיהיה לי הזדמנות להסביר ...