האח הגדול פרסי ג'קסון

פרק 13- ידידות נרקמה בין השניים

ג'ייסון סימן לריינה ללכת לניקו והיא לא התעכבה, הולכת לחברה הטוב ביותר ומשאירה אותם להתמודד עם הבחור הזה.
למען האמת בחור הוא לא.
יותר בכיוון של יצור אתם יודעים.
(למה זה הצחיק אותי😭 יש לי הומור ככ רדוד זה מפחיד😭😭)
אחרי שהם גרמו לדביל לשבת ג'ייסון הלך בפעם השנייה לבדוק מה איתם.
וויל נשאר להשגיח על הדביל ולנסות להתחבר עם חבורה של אנשים המומים.
כמה כיף לו.
"היי אתה!" הדביל קרא לו "אני חייב לדבר איתך"
וויל לא התקרב.
"אמרתי" הוא המשיך, מעצבן אותו עוד יותר  "אני צריך לדבר איתך"
וויל נחר בבוז.
"אמרתי אני צריך לדבר איתך!"
"..."
"בבקשה!"
וויל נאנח והתקרב אליו.
"מה?"
אוקטביאן לקח אותו לפינה נסתרת
"ראיתי איך אתה מסתכל על ניקו.
הוא שלי.
אם תתקרב אליו כל הקריירה של ההורים שלך תהרס.
לא יהיה לך כלום, אני נשבע לך ביקר לי."
אוקטביאן כנראה חשב שזה מעניין ומלחיץ אותו.
טוב, זה לא הלחיץ אותו כי האדם הזה יותר נמוך ממנו, עם קול צפצפני, לא מבין באנשים וביחסי ציבור וכנראה לא קלט שבכל המקום הזה יש מצלמות.
וויל צחק, נותן לו אגרוף ישר לאף והולך לאחרים.
הוא בדרך כלל לא אלים בכלל אבל זה היה ממש מספק.
אין מה לעשות, יש אנשים שדורשים אגרוף חזק מאוד לפרצוף.

~~~

ג'ייסון חזר, רואה את כולם על הספות.
וויל דיבר עם פייפר והשדון הספרדי ההוא, ליאו.
ג'ייסון הרגיש מדקרת קנאה, ולא הבין למה.
וויל ופייפר רק חברים טובים, נכון?
וליאו... ג'ייסון עוד לא ידע מה הוא מרגיש כלפי הבחור.
מצד אחד הוא נראה נחמד וזורם ובכלל בחור שכיף להיות איתו.
אבל ממש שני היה ברור שאם תקרבו אליו דברים חדים מסוכנים ו/או דליקים זה יגמר באסון.

ג'ייסון חיפש במבטו את אוקטביאן ולא מצא אותו.
הוא ניגש אל וויל ומסמן לו לבוא רגע, וויל נענה לבקשה, מבקש סליחה מפייפר וליאו והולך לכיוון ג'ייסון.
"קרה להם משהו?" וויל שואל במעט דאגה
אף על פי שהוא הכיר אותם רק הרגע הוא עדיין דאג להם וג'ייסון רכש לו כבוד רב על כך
"לא, הם ישנים" נראה כי דעתו של וויל נחצתה לשתיים.
"איפה אוקטביאן?" ג'ייסון שאל ו-וויל חייך
"שברתי לו את האף. הוא איים עליי."
ג'ייסון צחק בהלם "אחי אתה רציני?"
וויל הנהן וצחקק לעצמו "פינו אותו לבית חולים, הדביל עשה להם פה דרמה יותר גדולה מהשמש"
ג'ייסון צחק עוד יותר.
ידידות נרקמה בין השניים.

~~~

פרסי התקרב לוויל ולג'ייסון שדיברו בצד.
הוא הרגיש קצת מבוייש מכך שלא עזר להם קודם ורצה להתנצל.
"היי חברה, " הוא ניגש אליהם "סליחה שלא עזרתי לכם קודם. הייתי קצת המום."
וויל וג'ייסון חייכו אליו בחמימות
"זה בסדר אחי, הכל טוב." אמר ג'ייסון
ו-וויל המשיך לחייך.
"איך ניקו?"
הוא שאל
"הוא בסדר." ג'ייסון הנהן "הוא נרדם."
פרסי נשף בהקלה
הוא לא רצה שיקרה לבן דודו משהו, אף על פי שזו הפגישה הראשונה שלהם מזה שנים.
משפחתם הייתה קצת מסוכסכת, זה נכון, אבל פרסי אהב את בני דודיו.
לעומת משפחתו המורחבת הם באמת היו האנשים שהוא הכי סמך עליהם.
היה את אחיו הקטן טייסון ואחותו הקטנה, אסטל.
לאחיו של אביו הייתה בת בשם תאליה מפחידה אבל בת דודה תומכת למדי שצריך.
לתאליה היה אח שנעדר.
אמה החורגת של תאליה העלימה אותו לאנשהו ומאז תאליה לא מפסיקה לחפש אותו.
ולאחיו השני של אביו היו שלושה ילדים.
ביאנקה וניקו, ועוד אחות.
היא הייתה אחותם החורגת ולמרות זאת הם אהבו אותה כמו אחותם הקטנה.
אבל לפני כמה שנים אמה החליטה שהן יעברו לאלסקה ומאז לא ראו אותה.
היו לו כמה דודים רחוקים אבל הדודה האהובה עליו הייתה הדודה הסטיה.
היא הייתה נחמדה מאוד, ותמיד חייכה אליהם ושיחקה איתם.
אבל גם היא נעלמה, נדדה לאנשהו.
משפחתו של פרסי הייתה מסובכת.
בזה אין ספק.
"איפה אוקטביאן?"
פרסי שאל, הוא לא הבין לאן נעלם הדייר האחרון מהר כל כך אבל קיווה שהעיפו אותו או משהו כזה.
"וויל שבר לו את האף" על פניו של ג'ייסון היה צל של צחוק.
פרסי בחן את וויל בהתרשמות מלאת כבוד.
"כל הכבוד אחי."
וויל הצטנע "לא לא... זה כלום..." הוא אמר וצחק
היה לו צחוק מידבק, שהזכיר לכל אחד קרני שמש חמימות ביום שמש חורפי.
ועד מהרה שלושת הבחורים צחקקו כאילו אין מחר, כל אחד מהם שמח על כך שמצא חברים חדשים במקום זר ומוזר שכזה.
ידידות נרקמה בין השלושה.