Her monster [2]

אית'ן (32)

התעוררתי שמיה לא הייתה לידי, אבל יכולתי לשמוע את הנשימות שלה והבכי המקוטע.
התיישבתי בקצה המיטה ובחנתי אותה על הרצפה, מכווצת בתנוחת עובר ובוכה.
"מיה," לחשתי.
אני יודע שהיא לא אוהב שנוגעים בה בהתקף, אבל בפעמים שכן עשיתי את זה זה הרגיע אותה.
הרמתי אותה עליי והיא התכווצה.
"ששש, תירגעי, מיה.. זה רק אני." השכבתי אותה בחזרה על המיטה.
היא קמה מהמיטה בחזרה וניסתה להוריד לי את המכנס. "מיה די! את חולמת. פאקינג תפסיקי." היא התעלמה והורידה לי את המכנס והבוקסר.
היא התיישבה על ברכיה ונאנחתי. "מיה, די." נהמתי והרמתי אותה. "את פאקינג חולמת. זה עוד חלום מחורבן, תפקחי את העיניים היפות שלך. תסתכלי עליי." היא יבבה וחיבקתי אותה.
"מיה, נסיכה שלי, אני שומר עלייך. תירגעי."
לא הייתי צריך לזיין אותה. זה היה אמור להרגיע אותה. לא לגרום לה לסיוטים.
היא טמנה את ראשה בחזי ובכתה. "סליחה.. אני מצטערת.." מלמלה. "זה בס-"
היא צרחה וקטעה אותי.
היא התרחקה ממני ונפלה על הרצפה. "אל.. אל תיגע בי,"
"מיה, נסיכה, זה רק אני." התקדמתי לעברה והרמתי אותה מהרצפה. "את בסדר?" לאונרדו נכנס לחדר ובחן אותנו. "מה אתה עושה כאן?" שאל אותי. "גיליתי שהיא כמעט נאנסה ולא עדכנתם אותי."
"אז טסת את כל הדרך מקנדה?"
"הייתי טס לכאן מהקצה השני של העולם אם זה היה בשבילה." אמרתי והשכבתי אותה על המיטה.
היא משכה אותי אליה וחיבקתי אותה.
"אני אוהב אותך," נשקתי לשפתיה. "אל תלך, אית'.. בבקשה,"
"אני לא, נסיכה שלי. אני לא אעזוב אותך."
"אל תלך.. בבקשה אל תלך,"
התיישבתי לידה והיא שמה את ראשה על הירך שלי.
ליטפתי את ראשה ונישקתי אותה.
"אני כאן, נסיכה קטנה שלי." לחשתי לה.
היא עצמה את עיניה ולאונרדו חייך אליי. "היא אוהבת אותך."
"אני יודע." אמרתי. "אני יודע,"

כשהתעוררתי בבוקר, מיה שכבה לידי וציירה צורות על החזה שלי. "בוקר טוב, נסיכה שלי." לחשתי לה. "בוקר טוב, מפלצת.." היא נישקה אותי והתיישבה על הבטן שלי. "מה את עושה, נסיכה?"
היא נשכה את שפתיה והנידה בראשה.
השיער הבהיר שלה אסוף בפקעת מבולגנת והיא מרכיבה את המשקפיים שלה.
עיניה הירוקות בוהות בי.
היא הנסיכה שלי. היא האישה הכי יפה בעולם.
אני רוצה אותה, כל חלק בה.. אני רוצה שהיא תהיה שלי, שכל חלק בה יהיה שייך לי. שהלב שלה יהיה שלי.
"מיה, נסיכה.. מה קרה?" שאלתי. "כלום.. אני פשוט רוצה להיות קרובה אליך," הנהנתי ונישקתי אותה. "את יפהפייה,"
"אה.. תודה." היא הסמיקה. "למה את תמיד מסמיקה שאני אומר את זה?" היא משכה בכתפיה.
"טוב.. בואי נרד לאכול," היא הנהנה וירדנו למטה.
ג'יימס ישב ליד סופיה בסלון ונישק את ראשה.
"הם לא שונאים זה את זה?" שאלתי בשקט את מיה. "הם כן.. אני לא בטוחה מה קורה כאן."
"אתם באים לאכול?" רוז שאלה אותנו. "כן." ענינו והלכנו לפינת אוכל.
מיה ואני ישבנו זה ליד זה, מהצד השני שלה איידן ישב ומהצד השני לאונרדו.
"אתם צריכים להיות שקטים יותר שאתם מזדיינים, אם דומיניק היה נמצא כאן-"
"לא אכפת לי מדומיניק, לאונרדו." ג'יימס וסופיה נכנסו גם לפינת אוכל וג'יימס סימן לי שהוא רוצה לדבר בצד.
הנהנתי ורכנתי לאוזנה של מיה, "אני הולך לדבר עם ג'יימס רגע, תהיי בסדר לבד, נכון?"
"כן." לחשה.
הנהנתי ונישקתי אותה נשיקה שטוחה.
הלכתי הצידה עם ג'יימס ובחנתי אותו. "היא מפחדת מגברים," הוא אמר ושפשף את לסתו. "היא לא מפחדת ממך."
"כי היא מכירה אותי. היא מתכווצת מכל תנועה שהם עושים, שלאו קם מהספה, שאיידן שותה מים או שהם סתם נכנסים לאיפשהו.. חוץ מזה, אני לא מתאים לשמור עליה.. חנקתי אותה בטעות."
"איך אפשר לחנוק מישהו בטעות?"
"איך אפשר לרדת למישהו בטעות?" הידקתי את לסתי והנהנתי. הוא צודק.
"אני חושב שאתה עושה עבודה טובה מאוד, ג'יימס." אמרתי. "תודה, אית'ן."
"חוץ מזה הכל בסדר?" הוא הנהן. "יופי. ידעתי שאפשר לסמוך עליך."
"אל תיגע בי!" מיה צעקה.
הסתובבתי אליהם והיא ברחה אליי. "מה קרה?" שאלתי ובחנתי אותה. "לא עשיתי כלום, אני נשבע." איידן אמר. "זה בסדר," אמרתי ונישקתי את ראשה של מיה.