MAGIC

פרק 12

לאחר ארוחת הערב, הוחלט שצ'ר יאמן אותי הגנה עצמית על הבוקר, ג'יי לעומת זאת ילמד עם אדם שליטה מקסימלית במהירות שלו. כרגע ישבנו ג'יי ואני על מיטתי. אדם הראה לנו את החדרים ונתן לנו לבחור, בחרנו חדרים אחד ליד השני. ג'יי ליטף את פניי כמו שהיה עושה שהיינו ילדים "אני יודע שזה קשה לך, את לא מסתדרת טוב עם שינויים מהירים..." "כנראה שאצטרך להתרגל. אני לא חושבת שאקבל נחת בזמן הקרוב. החזקנו שבוע בבקתה, כמה זמן אחזיק כאן בלי שמישהו ירדוף אותי?" "נמצא לזה סוף בסדר?" "איך? נפיל את המלך? אל תהיה מגוחך ג'ייג'יי" הוא נראה רציני לגמרי "שמעתי שיחה של דמיאן, אדם וצ'ר... המלך יודע עליך קס. הוא מתכונן לציד, הוא מתכונן למלחמה." התחלתי להתנשם בכבדות "וגם אנחנו. מסתבר שצ'ר אחראי על הצבא של דמיאן ואדם על תכנון אסטרטגי. הצבא שלו מתכונן וגם הם. אני לא אהיה מופתע אם את תעמדי בראש המלחמה. אם אנחנו נעמוד בראש המלחמה." "אב- אבל זה לא מה שחשבתי. לא לא" "קס זה דבר טוב!" "ב-בוא נדבר על משהו אחר" הוא הנהן "מה קורה בינך לבין צ'ר? שכבתם?" "לא!" הוא הסמיק "למה שתחשבי ככה?" "עם כל ההערות המיניות שלו אליך אני לא אתפלא אם הוא מדמיין אותך במיטתו לעיתים קרובות." "מדברת זאת שמשחקת שחמט עם הנסיך. הוא מהלך, את מהלך. מי ינצח?" הפעם היה תורי להסמיק "זה לא ככה!" "אז איך זה?" שאל בחיוך מתגרה במקום לענות תפסתי את הכרית העדינה לצידי והטחתי אותה בפניו.
הבוקר הגיע. התקלחתי, האמבטיה שהייתה כבר מחוממת כשנכנסתי. כשיצאתי חיכו לי בגדים על המיטה לבשתי טייץ ארוך עם בטנה מחממת, חולצת אימונים מחממת ושיערי הלבן כשלג היה אסוף לקוקו מתוח. הרגשתי בולטת במיוחד בבגדים השחורים על רקע עורי הלבן, שערי הלבן ועיני הסגלגלות הבהירות. "את מאחרת" קבע צ'ר "בדקה בדיוק!" "דקה זה המון זמן קסם. דקה תחליט אם את חיה או מתה בשדה הקרב." נאנחתי, הולך להיות לי יום ארוך. התחלנו מעמידת בסיס יציבה, נראה שצ'ר אהב מאוד לתקן את היציבה של עם מקל על השוק "הרגל קצת יותר ימינה" אמר ונתן מכה קלה וכמעט לא מורגשת ברגלי הימנית "גב ישר יותר!" פתאום הרגשתי יד דוחפת בגבי והתרסקתי עם פני על השלג הרך. "היי!" "עמידה יציבה! את אמורה להיות יציבה כעמוד איתן!" קמתי מהשלג ונעמדתי שוב ושוב ושוב
ככה עברו להם כמה שעות טובות ולא שמתי לב שהגיעה שעת ארוחת הצהריים עד שאדם קרא לנו לשולחן. דמיאן איחר בכמה דקות והתיישב. "סליחה על האיחור. היו לי עניינים לטפל בהם" הוא העביר מבט חד לצ'ר ולאדם והם הנהנו כיודעי סוד. פתחתי את פי לשאול מה היו ענייניו "ענייני צבא ופוליטיקה. לא משהו מעניין" רציתי לדעת בכל זאת, רציתי להיות חלק. אולי זה יותר מידי לבקש בהתחשב בכמות הזמן שאנחנו מכירים. דמיאן כאילו וקרא את מחשבותיי -מה שהוא בטוח לא יכול לעשות!- והוסיף "אני אשב איתך על הכל אחר כך אוקי? כרגע בואו נאכל" חיוך קטן עלה על פניי והנהנתי לכיוונו.