MAGIC

פרק 13

הסתכלתי על השולחן המלא בכל טוב. הכל נראה מפתה כל כך, יותר מבדרך כלל ואולי זה בגלל שהאימון עם צ'ר הפך את הבטן שלי לשדה מוקשים עצבני במיוחד שלא הפסיק לקרקר. "וואו, נשמע כאילו יש רעידת אדמה בבטן שלך! את במחזור?" הבטתי בג'יי במבט עצבני והוא הרים את ידיו בכניעה. התיישבנו לשולחן מתחילים לאכול, צ'ר מנסה להאכיל את ג'יי וג'יי מעיף את ידו מפניו, אדם מנהל שיחה רצינית עם דמיאן ואני בשלי. לא הצטרפתי לשום שיחה. מעכלת את השיחה שתהיה לי ולדמיאן לאחר הארוחה, עושה רשימה בראשי של מה שארצה שיהיה בשיחה, חושבת על אסטרטגיות לשתף אותו. איני מבינה דבר בלחימה, כל חיי הסתתרתי באחוזה בתור משרתת בת אנוש אבל חלק במוחי שולף אסטרטגיות כל כך מהר כאילו היו מילים ששיננתי. יחד עם האסטרטגיות באות המחשבות על איך. איך המוח שלי מכיר ויודע מצב מלחמה? ואולי יותר חשוב מזה איך הכוח שלי מכיר ויודע? השם טאריס מצלצל בראשי למשמע המחשבות הללו אבל אני לא מוכנה להכיר בשם הזה ובחלק שצועק אותו במוחי. "קס?" ג'יי העיר אותי מהמחשבות המייגעות "כן?" "הכל בסדר? דיברנו אליך" פתאום שמתי לב שהשולחן שקט. לא קול דיבור ולא קול אכילה אינו נשמע, אדם וצ'ר מביטים בי בדאגה שלאט לאט נרגעת לאחר תגובתי, ג'יי מביט בעיני כאילו מנסה לקרוא את מבטי ודמיאן, דמיאן מסתכל עלי כאילו התגובה שלי, המילה הקטנה שהוצאתי מפי היא המושיעה שלו, ההקלה בעיניו, היד המאוגרפת על השולחן והיד השניה שנמצאת על יריכי כולן הבהירו לי שהדאגתי אותו מאוד ו- יד על יריכי?! הזזתי את ידו ממני במהירות שולחת לו מבט זעם קטן והוא בתמורה זיכה אותי בחיוך הממזרי הרגיל שלו. "סליחה, חלמתי" כולם הנהנו ולאט לאט חזרו לאכול. לאחר הארוחה ישבנו אני ודמיאן בחדר עבודה שהוא לקח אותי אליו. החדר היה בצבעי שחור, אפור, עץ בהיר ולבן. נראה מודרני מאוד. ספריה בצבע עץ מלאה ספרים כרוכים בעור עמדה כמעט על קיר שלם, שולחן שחור עמד באמצע החדר שמצד אחד שלו כיסא אחד באפור ומהצד האחר שני כיסאות בצבעי לבן  וזה הכל. לא היה בחדר קישוטים מיותרים.  לא היה בו גם דפים חשובים, הנחתי שזה בגלל שדמיאן לא סומך על האבטחה בחדר הזה מספיק כדי להשאיר בו מסמכים חשובים. "שומרי המלך תקפו את אחוזת דניאן." האחוזה בה עבדתי.
הוא היה ישיר ו"זרק את הפצצה". "ניסו למצוא אותך, תשאלו כל עובד בן אנוש אבל כולם הגנו עליך" הוא עצם את עיניו לשניה, הוא ניסה להכין אותי לחדשות רעות יותר. "השומרים הרגו את כל העובדים האנושיים באחוזה." עיני נפערו ופי נפתח בתדהמה. כל האנשים שגדלתי איתם, שעבדתי איתם, שגידלו אותי ואת ג'יי חוץ מאימי... כולם מתו. "אחד מהפיי שהתגוררו באחוזה סיפר שראה את ג'יי ואת אימך רצים לכיוון של הבקתה, הם סרקו את כל האיזור המדובר עד שמצאו את הבקתה והעלו אותה באש. למזלנו כאן אנחנו בטוחים." "לבנתיים" הוספתי  והוא הרים גבה. "כמה זמן יעבור עד שימצאו אותי שוב? איזה עוד אנושיים יהרגו כי הם באו איתי במגע ומה אם ימצאו את אמא שלי? אני לא יכולה לשבת בשקט ולהתחבא אם הם מתכוונים לצוד אותי" הוא נאנח "כרגע נתרכז בלאמן אותך ואת ג'יי, אתם לא תועילו במלחמה אם לא תדעו להילחם גם ללא הכוחות שלכם" תועילו במלחמה. אז מבחינתו זה הוחלט וגם מבחינתי, אנחנו נצא למלחמה.