פרק 5-הבריחה.

818 29 7
                                    

העבר נקודת מבט סטלה.
אתמול בערב לוקה חזר לפנימיה ששלו.
לא התחברנו כך שזה לא כזה מזיז לי.
כל הריכוז שלי הולך עכשיו לאחותי הקטנה.
כל השבוע הזה היא השתעלה דם ולא הרגישה טוב.
אני מודאגת לגביה.
לא סיפרתי לאף אחד על מצבה של אחותי חוץ מנסה.
היא החליטה להזמין לבית רופא שיבדוק את מצבה של אחותי.
אספרנסה נכנסה לחדר עם הרופא ועם נסה.
אני נשארתי מחוץ לחדר וחיכיתי שיצאו ויגידו לי מה הולך איתה.

"היי"אמרה נסה שיצאה מהחדר עם אחותי.
"מה יש לה?"שאלתי.
"הרופא אומר שהיא קיבלה מחלק כלשהיא"אמרה נסה בכנות.
"א-היא צריכה טיפול?תרופות?בבקשה אל תגידי לי שזה משהוא יותר חמור מזה."אמרתי.
"כרגע כל מה שהיא צריכה זה את אחותה ואת המשפחה שלה."אמרה נסה וליטפה את פניי.
"אין לה משפחה חוץ ממני."עניתי.
"אנחנו תמיד נשאר המשפחה שלה ושלך."אמרה נסה.
"את לא מבינה"אמרתי וטמנתי את ראשי בתור ידיי.
"אני מבינה אותך ילדה יפה"אמרה נסה והביטה בי עם עייניה הכחולות.
"אני חושבת שעדיף לאחותי ולי לעזוב"עניתי והבטתי בה.
"למה?"שאלה נסה.
"כי,אני לא רוצה להיות פה.את באמת מקסימה וכל מה שהייתי רוצה בחיים שלי זה שאני אחיה במקומות כאלה,וללבוש שמלות ולהרגיש חשובה למאות אנשים .אבל מה שאחותי צריכה זה לא את זה.
היא לא צריכה משפחה גדולה או פאר או המון כסף.היא צריכה אותי.היא צריכה שאני והיא נהיה ביחד ואאזור לה להחלים."אמרתי בדמעות.
"אני אעזור לאחותך לאחלים.את לא לבד בזה"אמרה נסה וליטפה את גבי.
"אני לא צריכה עזרה."אמרתי.
"אספרנסה צריכה עזרה,את צריכה חום ואהבה"אמרה.
"אספרנסה תקבל ממני את העזרה שהיא זקוקה לה."אמרתי וקמתי ממקומי.
"היא צריכה תמיכה"אמרה והלכה אחריי.
"אני שם תמיד בשבילה"אמרתי והלכתי לחדר שבו אחותי ישנה במיטה.
"את צריכה אותנו."אמרה ועצרה אותי.
"בבקשה תשארי"התחננה.
"אני צריכה את עצמי.ואחותי צריכה אותי"אמרתי והרמתי את אחותי מהמיטה שלה.
"אני אשמח אם לא תגידי כלום לאף אחד"אמרתי באיטלקית כשאחותי התעוררה משנתה.

"לאן הולכים?"שאלה אספרנסה הקטנה.
"הביתה"עניתי.

לאחר כמה זמן..
אחותי ואני החלטנו לברוח מהבית.
יהיה לנו יותר טוב שם.
"אני לא רוצה לעזוב"אמרה אספרנסה בדמעות.
"עדיף לנו ככה"אמרתי והמשכתי ללכת לכיון הבית של החבר הכי טוב שלי.
ברוס ואני חיינו ביחד ברחוב במשך שנתיים.
אני הייתי ילדה קטנה עם פעוטה בת חצי שנה.
הוא היה נער בן 16 ג'ינג'י עם עיינים ירוקות חסר הורים.
לבסוף הוא מצא את משפחתו וגילה שהוא עשיר.
הוא רצה שאצתרף אליו.
אך ניסיתי בבוא הזמן למצוא את סבתא שלי.
שלא הופיעה בחיים.

"מי זה ברוס בכלל?"שאלה אספרנסה והוציאה אותי ממחשבותיי כשהגענו לדלת הבית הענק.
"הוא חבר הכי טוב שלי."אמרתי ודפקתי על הדלת הענקית 3 פעמים.
הדלת נפתחה וברוס הופיע.
"ואו"אמר ופער את עייניו ששם לב אליינו.
"ברוס"אמרתי בחיוך.
"היי"אמר ורכן לחבק אותי.
החזרתי לו חיבוק גדול.
"איך גדלת."אמר והביט באספרנסה שניסתה להבין מי הוא.
היא חייכה בנימוס והוא נתן גם לה חיבוק.
"איך אתן?תכנסו"אמר וסימן לנו להכנס לבית הענקי שלו.

לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}Where stories live. Discover now