לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}

פרק 20-החתונה חלק א'

נקודת מבט לוקה.
כל הלילה ישנתי במשרד שלי.
האמת שלא ישנתי כל כך.
פגעתי בה.באישה שתהיה אישתי עוד חמש שעות.
היא כל הלילה ישנה עם קיארה.
הן קמו בבוקר וקיארה גררה אותה ליום שלם מלא בהתארגנויות.
הבנות יצאו איתן ללבוש את השמלות של השושבינות.
ישבתי בסלון עם רייאן ולאונרדו.
"איפה אנה?"שאל רייאן בגמגום מתוך שינה.
"הלכה עם הבנות"ענה תיאו.
"לאן?"שאל רייאן בבלבול.
"להתארגן לחתונה שתערך עוד חמש שעות,דביל"אמר לאונרדו בעצבים.
"איזה חתונה?"שאל רייאן במבט מפגר.
"אח שלך מתחתן"אמר תיאו.
"מי?"שאל.
"אני"עניתי בקרירות.
במטו הופנה אליי ועייניו נפערו.
"תעשה קפה"קבע.
"יש פה משרתת שתכין לך קפה"אמר לאונרדו והצביע על אחת הטבחיות.

נקודת מבט סטלה:
"היום את תהיי מנומסת סטלה"אמרה קיארה שישבנו בסלון היופי עם הבנות.
קיארה חידשה גוונים אני החלטתי להשאיר את השיער הטבעי שלי.
גרייס עשתה פוני בובה עדין ויפה שלא היה בולט לעיין.
אאידה עשתה פוני וילון.
סופי החליקה את שיערה הג'ינג'י זהב.
"אם סטלה תהייה מנומסת,זה היה רק בחלומות ההזויים של רייאן"אמרה אאידה וצחקקה.
"למה אני צריכה להיות זהירה עם אנשם בחתונה שלי?שהם יזהרו"עניתי.
"סטלה,אני רק אומרת כי בדרך כלל את אם משהו לא מצא חן בעייניך את חופרת בור עמוק ודוחפת אותו לשם."אמרה קיארה.
"אני לא יכולה לבנות חור.יש לי פרנץ'"עניתי.

לאחר כמה שעות של שיער.
קיארה כבר היייתה מוכנה לחתונה.
הבנות התלבשו.
איפרתי את עצמי.אני מעדיפה לאפר את עצמי מאשר שאנשים יגעו לי בפנים.
לא צריכה מיליון אנשים עליי.
זאת חתונה צנועה ממה ששמעתי מלוקה.
אני לא מאמינה שאני הולכת להיות נשואה לממזר הקר הזה.
"כמה זמן לנישיאין עם הרוסים?"שאלתי את קיארה בחוסר סבלנות.
"מה הקשר רוסים?"שאלה קיארה.
"כי כל הערב אני אתפלל שרוסים יגיעו ויחטפו אותי מהמאפיונר הטיפש הזה.
הוא הבן אדם הכי קשה שאיי פעם נתקלתי בו.
הוא חושב שהוא יודע הכל.
הוא לא מוכן להודות בכך שהוא טיפש..והוא אפילו לא רוצה להיות האבא של התאומים"אמרתי וליטפתי את בטני.
"נשאר עוד שעה לחתונה המפוארת"צרחה קיארה בהתרגשות.
"היא תהיה חתונה יהודיה נכון?"שאלה סופי.
"כן"עניתי.
"אבל לוקה נוצרי"ענתה סופי.
"נסה הייתה יהודיה"עניתי.
"אז לוקה היה עם כיפה?"שאלה אאידה וצחקקה.
"כנראה שכן"עניתי.
"אז למה רצית ללבוש צעיף לבן על המחשוף שלך בכניסה לחופה?"שאלה סופי בבלבול.
"כי הרב יהיה שם.אני מאוד רוצה לכבד את הרב ולכן אני לא אתלבש כמו אחת החברות של רייאן"עניתי.

נכנסתי לאולם של החתונה.
כמובן שהגעתי מעט באיחור.
פתחתי את דלתות האולם,המקום היה ענק.
ההנות נכנסו ועשו כניסה.
אנה הייתה על ידיה של גרייס והביאה ללוקה את הטבעות.
השמלות של הבנות היו בצבע כחול כהה.
לוקה עמד בחופה לייד הרב.
הוא עמד עם מבט קר ונטול רגשות.מסביבו מיליוניי אנשים מהמאפיה לדעתי.
עמדתי במסלול שמוביל לחופה הגדולה.
כולם הביטו בי.
הבנים היו חלקם קרים וחלקם סוטים.
הבנות היו הרבה יותר גרוע.
שיפוטיות.אני יכולה להבין מה עובר להן בראש.
'הם מתחתנים כי היא בהריון' זאת בוודאות המחשבה הראשית.

נכנסתי לחופה.
עמדתי לייד לוקה.
בצד שלי עמדו הבנות.ובצד שלו עמדו הבנים בחליפות.
לוקה כמו כל האחים שלו חבשו כיפה.

לאחר טקס ארוך הגענו לסיומו של הטקס.
"אם אשכחך ירושלים,תשכח ימיני.תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"
הכוס נשברה.
הבנות צרחו.האורחים מחאו כפיים.
הרב חייך אליינו חיוך רכב.
זה הרגע של הנשיקה.
כבר ארבעה חודשים ששפתיי לא פגשו בשפתיו.
האורחים הריעו לנו וצעקו.
הוא הביט בי והסתובבתי כשפניי אליו.
"אתה רוצה להתנצל?"שאלתי בשקט שרק אני והוא נשמע.
"מזל טוב לנו אישתי"ענה והצמיד את שפתיו לשפתיי.
שפתיו היו כל כך בשרניות והמגע של ידיו על מותניי הרגיש כאילו בא לי לקבוע ממנו את החולצה.
איפוק סטלה.
אף אחת מהאורחות לא הגיעה עם לבן.
חסר להן..