הבחירה הגורלית✨

פרק שני✨

יצאתי מהשיעור האחרון להיום מותשת ברמות אחרות,
מי חשב שרמה חמש כל כך קשוחה?
הלכתי למזניק ואז שמעתי את הקול של טובי,
״פמיייי!!״ הסתובבתי וראיתי אותו רץ לעברי.
אני וטובי חברים טובים מאז רמה אחד.
״חשבתי שאולי את יכולה לבוא עלי היום,
אבא שלי לוקח אותי לעזור לו בחוות המקלט ואני יודע כמה את אוהבת להיות שם.״
הוא צודק,
הדבר האהוב עלי אחרי ההורים שלי זה חיות,
וחוות המקלט זה אחד המקומות האהובים עלי.
לי אין גישה לשם לרוב,
אבל אבא שלי טוני עובד שם כמגדל ומטפל של טירקסים וממותות ועוד כמה חיות גדולות כאלו.
״ ברוררר שאני רוצה לבואאא!!״ אמרתי בקול גבוה מהתרגשות.
״סבבה! תזנקי עלינו בחמש?״
״קבענו!״ אמרתי והלכתי אל תוך קרן האור בתחושה שהיום הזה רק משתפר.

הגעתי לבית שלי וראיתי את הצלליות של ההורים שלי בחממה על הגג,
נכנסתי לחדר שלי וזרקתי את השיכמיה על המיטה.
הסתכלתי במראה הישנה של אמא שלי וניסיתי בפעם השמונה מאות להפעיל את התוכנה שאמורה להיות שם אבל מה לעשות אני וטכנולוגיה...
החלפתי לטוניקה טורקיזית רופפת עם תחרה בקצוות וטייץ שחור פשוט,
נעלתי את המגפיים שלי ורצתי במדרגות למעלה.
נכנסתי לחממה וראיתי את ההורים שלי נאבקים עם צמח ענק מנסים להוציא משהו בין הפרחים שלו שכל שניה וחצי נסגרו בצליל מפחיד.
״פמי! חזרת!״ שמעתי את אבא שלי צועק לי,
״ או פמי את פה! בואי לעזור לנו,
אבל לפני זה שימי כפפות, צמח הריני מסוכן לעור חשוף.״
מייד רצתי לארון אספקה הקטן שליד הדלת ולקחתי זוג כפפות ומסכת פנים שאמורה להגן מהגזים שהפרחים פולטים.
ידעתי שמה שצריך לעשות זה להוציא את האבקן היחיד שנמצא בתוך הפרחים.
האבקן משמש לסם הרגעה לחיות במצוקה,
אני שונאת לראות חיות מורגעות בצורה הזאת אבל אני יודעת שזה לטובתם.
אחרי שהוצאנו את כל האבקנים מכל הפרחים,
דרך אגב הפרח נובל ונושר מיד אחרי שהאבקן נקטף.
(חבל שהפרחים לא נובלים לפני, זה היה מקל את העבודה.) היה כבר ארבע וחצי,
״אני וטובי הולכים היום לחוות המקלט עם אבא שלו.״
אמרתי להורים שלי,
״אוקי. את תוכלי לקחת את שק האבקנים איתך ולתת את זה למרינה?״
מרינה היא אמא של טובי והיא האחראית על פירוק האבקנים והפיכתם לסם הרגעה.
״ברור. אני יוצאת עוד חצי שעה, אני ארד להתקלח ולהתארגן.״
הסתובבתי ורצתי במדרגות,
נכנסתי למקלחת ושטפתי מעלי את הזיעה והלכלוך.
ניסיתי לבחור איזה בגדים כדאי לי ללבוש,
בסוף בחרתי בטוניקה לבנה ארוכה וטייץ בצבע כיול בהיר.
אספתי את השיער בקוקו גבוה ומרחתי צללית זהובה עדינה מעל העין.
שמתי אודם ורדרד בהיר ותהיתי לעצמי עם לשים נצנצים בשיער, בסוף החלטתי שזה מוגזם.
בדקתי בשעון שלי ו... שיט!
כבר חמש!
כתבתי פתק להורים שלי שיזכרו איפה אני ורצתי למזניק.
זינקתי לשימיירי (הבית של טובי) ובדיוק טובי ואבא שלו יצאו מהבית.
״היי פמי! הגעת.״
התנשמתי, ״כן, כן הגעתי.
יש לי אבקני ריני בשביל מירנה.״
אמרתי והרמתי את השק.
״יופי, אני אלך לשים את זה בבית.״  בורי (אבא של טובי) אמר.
״את נראת מעולה.״ טובי אמר לי.

כןכן העלתי פרק
~מחיאות כפיים של אנשים נחמדים~
ניסיתי לכתוב טוב (לא הצד החזק שלי) ואני על כדורים נגד כאבי ראש אז זה משפיע.
החלטתי שאני מסיימת ככה את הפרק כי לא היה לי כוח להמשיך🤣
אז אני מקווה שנהנתם🥹
ואם לא גם טוב🙃
אני אשמח שתשימו כוכב, זה לא בתשלום וזה לא יהרוג אף אחד🥹
אז יהיה ממש נחמד❤️
ויש לי מטרה💀
3 כוכבים לפני הפרק הבא👻
ננסה ננסה🤨