הבחירה הגורלית✨

פרק 5🤍

הייי שוב אני🌚🌝 עם פרק צולע חדש ומחודש🤣
ממליצה לשמוע את הפרק עם  skyfall של אדל💕
סתם שיר שמתאים גם לתקופה ( 11.11.23) וגם לפרק יחסית🔥
טוב מקווה שתהנו🖤

הגעתי לפוקספייר שלוש דקות לפני הצלצול.
רצתי לחפש את רוז
אחת החברות שלי,
היא עמדה ודיברה עם ילדה שלא ראיתי אף פעם,
״היי פמי!״
רוז חייכה עלי ואמרה ״זאת קיארה, היא חדשה.״
בחנתי את הילדה החדשה וכל שניה חדשה ראיתי כמה יפה היא,
הוצאתי את עצמי מהמחשבות שלי ואמרתי לה היי.
צלצולי הפעמונים המבשרים על תחילת השיעור קטעו אותי באמצע מחשבה,
״טוב נפגש באחרות צהריים?״ שאלתי את רוז.
היא הנהנה עלי ורצתי לשיעור הראשון שלי היום,
שיעור יכולת!
רצתי עד שהגעתי לדלת ודפקתי עליה אולי קצת חזק מידי שאני מנסה להסדיר נשימה.
המנטורית שלי טיילה פתחה לי את הדלת וחייכה.
התחלנו בדברים בסיסים,
אני ממשת כמו אבא שלי,
כשהייתי ברמה שלוש גיליתי יכולות.
אז אני כבר יחסית שולטת בזה.
אחרי השיעור מימוש היה לי שיעור אלכימיה,
אני לא אפרט על זה כי זה משעמם בטירוף,
צלצול ארוחת הצהריים העיר אותי מחלום בהקיץ,
הלכתי עם כמה בנות בגוש עד שהגנו לקפיטריה.
רוז נופפה לי מהשולחן שהיא ישבה בו ובאתי עליה.
קיארה הייתה איתה.
ישבתי מולה ומול רוז ושתקתי,
אחרי כמה דקות מייגעות של שתיקה טובי הגיע.
פוי איזה הקלה זאת הייתה.
הוא לחש לי באוזן ״תגידי מי זאת החדשה?״
קיארה צחקה ״היי גם לך,
אני קיארה. ומי אתה?״
טובי הסמיק.
״א- טוב אני א-״
״זה טובי, הוא חבר שלי.״
עניתי במקום טובי,
״חבר חבר?״
קיארה שאלה, מחשבות דברו לי בראש.
״לא! מה פתאום.״ אמרתי,
הרגשתי את הלחיים שלי מתחממות.
היא צחקה שוב.
מה הקטע שלה? חשבתי לעצמי.
אבל הצחוק הזה.
הוא גרם לי להרגיש מאושרת.
התחלתי לצחוק איתה.
רוז הצטרפה וטובי בהה בנו כאילו נכנס בנו דיבוק.
אחרי זה הרגיש הרבה יותר קליל,
שאלתי את קיארה מאיפה היא והיא הסבירה לי שהיא וההורים שלה חיו בין בני האדם בפעילות של המועצה.
ושעד לא מזמן היה אסור להם לפגוש אלפים,
אבל לפני שלושה שבועות המועצה החזירה אותם.
היא לא יודעת מה המשימה כי ההורים שלה לא משתפים אותה בכולם,
אבל היא הייתה צריכה לחיות בתור בת אדם במשך חמש עשרה שנה.
״וואו זה בטח קשוח.״
אמרתי לה ונעצתי את המזלג שלי בעלה הכחול והצמיגי שהיה לי על הצלחת והכנסתי לפה.
״הא. זה היה בסדר, כל יום ההורים שלי היו מספרים לי איך העולם פה,
והיו לי חברים אנושיים.
רק לשמור על היכולת שלי היה מעצבן.
אתם מבינים את אמפתית וכל פעם שחברה שלי הייתה נוגעת בי הייתי מוצפת בכל הרגשות שלה.
אבל חוץ מזה היה ממש סבבה״
ניסיתי לתאר לעצמי איך החיים שלי היה עם הייתי כמו קיארה.
זה היה מפחיד.
ואז הצלצול הפריע לי שוב באמצע המחשבה והייתי צריכה לקום וללכת,
״נפגש בסוף היום ליד המזנקים?״ שאלתי את טובי ורוז וטוב גם את קיארה.
שמעתי מלמולים של כן וברור ועם זה הלכתי לשיעור הבא.
״רגע! פמלה!״ הסתובבתי.
קיארה רצה לכיווני ״ גם לך השיעור זה תולדות ה? ״ היא שאלה,
״אה כן....״ עניתי לה.
״ יש סיכוי אני באה איתך?
אני גם צריכה להיות שם אבל אין לי מושג איפה זה.״
״ברור. בואי לפני שנאחר.״

הגענו לחדר ברגע שהשיעור התחיל,
״מיס אלרון, יופי שהגעת.
גם את מיס אגלור.
שבו שנוכל להתחיל,״
התיישבנו אחת ליד השניה,
פעם בכמה זמן הגנבתי את המבט מהמנטור וההרצאה שלו על הפנים היפות של קיארה.
היה לה שיער שחור ארוך וגלי ועור לבן עם נמשים יפים על האף.
והעיניים  התכולות סגולות שלה  נצצו מהאורות הקטנים שזהרו בחדר.
לא היה נראה שהיא הבחינה שאני מסתכלת עליה.
היא סובבה את הראש וסובבתי את שלי בחזרה להרצאה כל כך מהר שנתפס לי הצוואר,
הלב שלי דפק במהירות.
מה עם היא ידעה שאני מסתכלת עליה?
איזה קריפיות אני.
כל שאר השיעור לא הזזתי את המבט שלי מהמורה.
שהשיעור נגמר קמתי מהר ויצאתי במהירות בדרך למזניקים.
הגעתי לשם ראשונה וחיכיתי לרוז וטובי שאחד מהם יגיע אני אגיד להם שאני צריכה ללכת ואלך.
רוז הגיעה אחרי דקה וקצת ״תקשיבי רוז אני חייבת ללכת תגידי לטובי ו- ו קיארה שאני הלכתי אוקי? ממש תודה! בי״ אמרתי לה מהר וזינקתי הביתה.
״איך היה בבית ספר ?
אמי שאלה מהמטבח,
״היה טוב אני בחדר בסדר?״
אמרתי לה ורצתי לחדר.
שכבתי על המיטה וחשבתי על מה קרה היום,
כל פעם שחשבתי על השם של קיארה הרגשתי הרגשה שבחיים לא הרגשתי...
מה זה?
הרגשתי כאילו יש לי יצור קטן מעל הבטן שכל פעם שאני חושבת עליה עושה סלטה קטנה.
יצאתי מהחדר וכבר היה חשוך,
ישבתי על כיסא ליד השולחן,
״איפה אבא?״ שאלתי את אמא שלי.
״הוא בחדר שלנו.
הוא מרגיש קצת לא טוב.
אני אמרתי לו שבשביל לגזום את הגיטאי צריך מסכת אף ופה, הוא לא הקשיב ועכשיו הוא לא מרגיש טוב.״
״או אל תדאגי הוא יהי בסדר עד מחר״ היא הוסיפה שראתה את הפנים המודאגים שלי,
״אמא תגידי. איך את ידעת שאת אוהבת את אבא?״
שאלתי את אמא שלי ממש ממש בשקט.
היא הסתכלה עלי בעיניים נוצצות ואמרה ״את מכירה את הסיפור.
מאז רמת העלית אהבתי אותו,
וכשהוא הופיע ברשימה שלי בשם השני זה היה הסימן שלי שזה נועד לקרות.
אני הייתי אצלו במקום החמישי ברשימה הראשונה״
היא סיימה את הסיפור שאני כמובן מכירה בעל פה.
״לא לא לזה אני מתכוונת..
איך הרגשת שאת אוהבת אותו?״
היא חשבה על זה לרגע.
״אה וואו אוקי.
אני חושבת שזה היה הרגשה שהלב שלי עושה גלגולים קטן כאלה כל פעם שהוא מסתכל עלי.
פרפרים בבטן כאלה,
שמרגישים קצת כמו כאב בטן עדין ונעים.״
עם כל מילה שהיא אמרה נכנסתי ליותר חרדה.
מה עם זה מה שאני מרגישה לגבי קיארה?
לא אני מכירה אותה יום!
כן אני עוד לא באמת מכירה אותה.
בטח סתם אכלתי משהו מקולקל.
״אני לא רעבה,״
אמרתי לאמא שלי שבדיוק מזגה לקערה מרק ורדרד.
היא חייכה עלי והלכתי.
התקלחתי והרהרתי במה שחשבתי מקודם.
לא זה לא אפשרי.
חשבתי על קיארה שוב ועכשיו לא היה לי שום הרגשה מוזרה.
אולי קצת נדבקתי מאבא..
נכנסתי למיטה ונרדמתי שוב עם תמונה של האליקורן הזכר עף בשמי הלילה ואני על הגן הלבן כסוף שלו,
מנופפת למטה.

שיואו פרק סביר נכון?
ממש אשמח עם תכתבו לי עם אהבתם סתם שאני אדע שיש אנשים שאוהבים את זה💖
אני מעלה מתי שנוח לי ומתי שפרקים גמורים💜
תודה ל SwiftieOmer13 tamara6058   ושאר חברות הנפגשות שקראו את הפרק ואישרו שהוא בסדר💙
אוהבת אתכם מקווה שתקראו גם את ההמשך ⚡️
עד פעם הבאה בייי💥