מוריס פילץ' והשיטה המטופשת

פרק 12 - נימוס הוא הונאה בעטיפה יפה

(ה.כ. אממ, הציטוט בכותרת מדויק?)

"מי הגיע?" רטן דוד ארגוס למחרת בחמש וחצי בבוקר. דוד ארגוס תמיד קם מוקדם, אפילו בימי החופש שלו. לעתים קרובות מוריס חשב שצריך להעמיד את כל האנשים שקמים מוקדם למשפט ולתת להם מאסר עולם על רקע היותם שויצרים מתנשאים, אבל הוא כל פעם נזכר מחדש שזה שדוד ארגוס קם בארבע לא אומר שלקום בחמש זה לקום מאוחר.

"סגנית המנהל פרופסור מקגונגל." ענה מוריס.

"הא." רטן דוד ארגוס וחשב לעצמו במשך כמה שניות, ולבסוף הוא פסק, "שנאתי אותה, הדבר היחיד שהיא טובה בו זה חתולה, וגם אז היא מדברת יותר מדי."

מוריס לא הבין את התחביר של המשפט, אך הוא הבליג, בלע עוד פיסת צנים ושאל בסקרנות כנה, "אז איך קיבלו אותך לעבודה בהוגוורטס?"

דוד ארגוס נעץ בו מבט מעוצבן, כאילו הוא לא מבין איך היצור הלא דומם שלידו מעז לפצות את פיו (ועוד בסקרנות?!), והוא ענה בזעף, "ככה עבודה עובדת, אידיוט. הם צריכים עובד, אתה צריך כסף, אתה עובד, אתה מקבל כסף, כולם מרוויחים."

"אני יודע איך עבודה עובדת. אבל איך קיבלו דווקא אותך? אתה פשוט זוועה ב... הכל בעצם. הם לא שמו קצוץ על כישורים חברתיים?" זה לא שדוד ארגוס העריך כנות, פשוט לא היה אכפת לו ממנה. אם מוריס היה מדבר בחוצפה זה היה דבר אחר, אבל כל עוד מוריס לא הגזים בתיאורים שלו או קרא לדוד ארגוס בשמות מעליבים, הדוד ארגוס לא חשב שזו בעיה - חינוך לכישורי חברה לא היה הצד החזק שלו. (בשלב קצת יותר מדי מאוחר בחיים של מוריס, מר וגברת מילפרד הסבירו למוריס שבחברה נורמלית מקובל לשקר בפנים ולומר דברים נחמדים, בעיקר למבוגרים. המורה המעצבן לחשבון עוד לא התאושש מהכנות שלו.)

"ההפך," רטן דוד ארגוס בתגובה לשאלה, "הם דווקא רצו שאני אהיה כמה שפחות 'נחמד'." הוא אמר את זה בלעג, כאילו הוא מתכחש לעצם קיומו של המושג. "משהו על זה שבית ספר קסום ראוי לשמו צריך שרת 'אנטי חברתי' חסר קסם."

"חסר קסם?"

דוד ארגוס נעץ בו מבט זועם, אז מוריס עזב את העניין, אבל הוא התחיל לחבר את הפיסות של הפאזל לבד. כשדוד ארגוס סיפר לו שהוא קוסם ויש עולם של קסם, הדבר הראשון שמוריס ביקש זה שדוד ארגוס יראה לו קסמים. דוד ארגוס היה נראה כאילו הוא רוצה לחנוק את מוריס, ולכן מוריס אף פעם לא האמין לו. יכול להיות שדוד ארגוס אמור היה לקבל קסם אבל בסוף הוא לא קיבל, ולכן הוא כל כך... מילה אגרסיבית? מוריס לא ידע איך כל העניין הזה של הקסם עובד, אבל אם אמה יכולה להיות בת של אנשים נורמלים ועדיין קוסמת, למה שלא יהיה בנים של קוסמים שהם אנשים נורמלים?

"איך אתה הולך לדיאגון?" שאל דוד ארגוס אחרי כמה דקות של שתיקה, "אני לא מתכוון לבזבז זמן יקר על השטות הזו."

"פרופסור מקגונגל תיקח את אמה ואותי עוד כמה ימים."

"פרופסור מקגונגל הזאת..." רטן דוד ארגוס והעיר שוב, "לא סבלתי אותה."

"היה מישהו שם שסבלת?"

דוד ארגוס חשב על זה כמה שניות והחליט, "גברת נוריס. היצור הנסבל היחיד שם. היא חתולה הרבה יותר טובה מגברת מקגונגל."

מוריס הרים גבה. הוא המשיך להרים אותה מלא זמן, רק כדי להוכיח שהוא יכול. וגם כדי שאם דוד ארגוס סוף סוף ירים את המבט מהעיתון האפור שלו הוא ישים לב וירחיב לגבי יתרונותיה של גברת נוריס על פרופסור מקגונגל, אבל דוד ארגוס לא שם לב ובסוף זה כבר כאב למוריס במצח.

"אה," נזכר דוד ארגוס לפתע והזהיר את מוריס בהזדעפות כללית, "אתה לא יוצא מהבית עד שאתה מסיים את כל המטלות שלך. אתה בחופש, נכון? יש לך זמן. ואם החדר שלך לא מצוחצח עד שאני חוזר - מבחינתי תישן בחוץ."

זה לא היה איום סרק, יצא למוריס לישון בחוץ לא פעם ולא פעמיים, אבל לרוב הוא היה פשוט הולך לאמה בהפתעה. במגרה שלו בארון של אמה היתה פיג'מה במיוחד בשביל מקרים כאלו. באחת הפעמים החדר של מוריס היה כל־כך מבולגן (לשיטת דוד ארגוס), שהוא פשוט זרק מהחלון כל דבר שהוא לא רהיט, כולל את האקווריום עם הדגית ארכנה המסכנה זכרונה לברכה. מוריס לא הספיק אפילו לקבור אותה לפני שגברת נוריס זללה אותה בחוסר לב. הוא ואמה לא שיחקו עם גברת נוריס חודשיים אחרי זה.

יש לציין שמאז המקרה ההוא מוריס שכח לסדר את החדר הרבה פחות פעמים.

אדם אקראי שהלך ברחוב בחוסר מעש בדיוק באותה השניה, ראה את המקרה וקיבל השראה מופלאה, והוא כתב ספר הנושא את השם: "כדי שהילד יסדר את החדר, תזרוק את הדג שלו מהחלון, כי ככה זה חינוך". הספר הזה נמכר במאות מיליוני עותקים, והאדם האקראי הפך למפורסם מאוד ועשיר להפליא, אך יום אחד הוא עשה את טעות חייו וקנה יאכטה.

זו היתה טעות כי... הוא נכנס לטריטוריה של האנשים־סוסים־דגים, שעזרו לו לכפר על מעשיו, בלשון עדינה. ובלשון קצת פחות עדינה: לאחר המעשה, אחד האנשים־סוסים־דגים כתב ופרסם ספר הנושא את השם "הבא לזרוק אותך מהחלון, השכם לגלף לו את העצמות לחלילים, ככה זה חינוך.". הוא התפרסם מאוד, עד שיום אחד האיש־סוס־דג נכנס בטעות לאסיפת "האלה שזורקים מהחלון". כנראה לא ההחלטה הכי חכמה שלו.