אני חונה מחוץ לבית של ליאו ושולח לו הודעה שאנחנו בחוץ.
אני ואיתן יוצאים מהאוטו והולכים לכיוון הדלת של הבית של ליאו והוא בדיוק פותח לנו את הדלת.
" תקשיבו יש לנו כמה שעות עד שהזמנתי את פיטר אלי אז צריך להתחיל" ליאו אמר ועל הדרך התכתב עם מישהו בטלפון.
אנחנו תכף מסיימים לסדר הכל וליאו מקבל שיחה והולך לצד.
*נקודת מבט ליאו*
אני מקבל שיחה מהבוס שלי והוא אומר לי לבוא עכשיו למשרד הוא צריך עזרה במשהו דחוף תתארגן ותבוא, ומנתק.
"יש בעיה?" איתן אומר לי עם פרצוף סקרן ומבולבל
"כן!, אני אמרתי לג'ני שאני יאסוף אותה ואת קורטני מהבית חולים כדי שיהיה להן זמן להתארגן ואני לא יכול לקחת אותן כי צריכים אותי דחוף מהעבודה" אני עונה לו
ונזכר שלריף יש רישיון
"ריף אני צריך אותך דחוףף"
"מה יש ליאו?"הוא בא אלי בריצה קטנה
"אני צריך ללכת משהו מהעבודה תוכל לאסוף את ג'ני וקורטני מהבית חולים?"
"כן" הוא עונה לי ואני רצתי לרכב ונסעתי לעבודה.
*נקודת מבט של ריף*
לא רציתי לקחת את ג'ני מהבית חולים אבל ליאו לא יכל וגם קורטני אחותם הקטנה איתנו אז הייתי חייב להסכים לשאלתו.
לקחתי את המפתחות של הרכב ונסעתי לכיוון הבית חולים, כמה רופאים מכירים אותי שם אבל אני לא ממש רוצה שיכירו אותי אז אני מכחיש שזה לא אני.
אני שונא את ג'ני היא גם לא אוהבת אותי.
אני מקווה שליאו עדכן אותה שאני בא לקחת אותה כי אחרת אני לא רוצה שהיא תחשוב שאכפת לי ממנה כי זה ממש לא נכון.
אני חונה בחניון הכי קרוב לכניסה שהוא לא של נכים ואני יוצא מהרכב.
אני נכנס לבית חולים והולך לקבלה אני אומר להם לאיזה חדר אני צריך ואני הולך לשם.
אני רואה את החדר מרחוק הדלת פתוחה.. מוזר כי כל הדלתות סגורות אבל רק החדר שלה פתוח.
אני עומד מלפני הדלת ואני רואה את קורטני מסתכלת עלי ואת ג'ני גם, ואין איתה אף אחד בחדר זה רק היא.
קורטני מחייכת אלי ואני מחייך אליה גם
לגבי ג'ני אני לא ממש מצליח להבין אם הפרצוץ שלה כועס או שמח.
היא מגלגת עניים ואני מתאפק לא לצחוק
היא מטר ובמבה שזה הרבה יותר מצחיק
אני יותר גבוה מאח שלה ליאו בכמה סנטימטר שתיים
ואני לא מבין איך היא לא כזאת גבוהה היא נראלי מטר חמישים עם שיער חום בהיר חלק וארוך ויש לה עיניים ירוקות בולטות.
אני רואה שהיא לקחה את כל התיקים ואני יוצא מהחדר לכיוון המעלית
קורטני מחזיקה לג'ני את היד והן נכנסות איתי למעלית
"צריכה עזרה עם התיקים?"אני אומר לה כי אני רואה שהיא סוכבת מלא תיקים,
"לא צריכה עזרה ממך זה בטוח"
היא אומרת לי וזה גורם לי לעצבים בגוף אבל בגלל שיש איתנו ילדה קטנה אני לא יכול לקלל או להתעצבן עליה.
אני לוקח ממנה תיק אחד למרות שהיא לא רצתה עזרה אבל זה לא מעניין אותי.
אנחנו יוצאים מהמעלית לכיוון דלת היציאה של הבית חולים
ואני מוביל אותן לאוטו שלי.
"פאק שכחתי להביא לקורטני בוסטר" אמרתי ושמתי יד על הראש כמו מטומטם
"היי! אני לא צריכה בוסטר אני ילדה גדולה כבר!"
קורטני צעקה לעברי וזה היה מצחיק וראיתי את ג'ני מצחקקת גם.
לקחתי ממנה את התיקים ושמתי בבגאז' ואז ראיתי כרית שתשמש את קורטני כבוסטר.
ג'ני הכניסה את קורטני למושב האחורי וחגרה אותה.
פתחתי לה את הדלת של המושב מקדימה והיא גלגלה לי עיניים
סגרתי את הדלת אחרי שהיא נכנסה והלכתי למושב של הנהג והתחלתי לנסוע חזרה לבית של ליאו.
YOU ARE READING
מחלות מתפתחות לטובה
Teen Fictionאני ג'ני, נערה בת שש עשרה ורוב הזמן נמצאת בבית החולים, בחדר שלי בבית החולים אני נמצאת לבד, החדר שלי לא קטן אך לא גדול. יש לי שני הורים אבא שקוראים לו מרקו ואמא בשם ליזה ואח גדול בשם ליאו ואחות קטנה בשם קורטני. האחיות בבית החולים תמיד מחפשות מישהו או...
