"אוהבת את מה שאת רואה?"
שמעתי אותו שואל אותי ומסתכל עלי דרך המראה, כנראה קלט את זה שבהיתי בו, התעצבנתי קצת אני לא אשקר, גילגלתי לו עיניים.
לקחתי את הטלפון שלי ואת האיפור שלי והכנסתי הכל לתיק שלי.
"תבואי אחרי צריך לחפש את ליאו ופיטר" הוא אמר ויצא מהשירותים, ואני אחריו.
מצאנו את פיטר וליאו בקומה למטה והם אמרו ביי לכל מי שהיה שם איתם ובאו אחרינו.
ריף הוא זה שנוהג, ישבתי במושב מקדימה וליאו ופיטר יבוא מאחורה
"יש ביניכם משהו?"
"לא למה?" עניתי לפיטר אני מקווה שהוא לא חושד במשהו, למרות שאין כלום ביני לבין ריף.
"לא יודע את עם חולצה שדומה לחולצה של ריף ואתה ריף בלי חולצה..." ליאן אמר לכיוון שלנו
"היה לי קר תרגע" עניתי לליאו בעצבנות וריף צחקק מהצד.
הגענו לבית שלי וליאו אמר שכדאי שהם ישנו אצלנו כי פיטר שיכור רצח.
ריף עמד מול הדלת וחיכה שכולם יצאו מהאוטו, יצאתי מאוטו ועמדתי לידו, בהיתי בדלת בדיוק כמוהו.
פאק מה אני אומרת לאיתן? הוא בטוח יחשוד במשהו, שיט
"ריף מה אני אומרת לאיתן?" שאלתי אותו בלחש, אני לא יודעת מה לעשות ואני מקווה שהוא יעזור לי.
הוא הסתכל עלי והלך לכיוון דלת הבית, הלכתי אחריו אין לי מושג מה הוא עושה, הוא פתח את דלת הבית וליאו ופיטר נכנסו ואנחנו אחריהם, הוא הצביע על הספה, איתן וקורטני ישנים עליה
קורטני שמה עליו ראש כאלו הוא כרית והוא חיבק אותה, זה היה חמוד אני לא אשקר, אבל איך הוא יידע שאיתן ישן?, טוב זה לא משנה העיקר שאיתן לא ישאל שאלות כי באמת שאין לי כוח להתחיל לדבר על מה שקרה.
ליאו לקח את פיטר לחדר שלו וריף הלך להרים את קורטני ולשים אותה בחדר שלה, פתחתי לו את הדלת של החדר שלה והוא הניח אותה בעדינות על המיטה שלה, לא ידעתי שהוא טוב עם ילדים עד כדי כך.
יצאנו מהחדר, השעה היתה כבר 22:00 בלילה, אני עייפה רצח,
באתי להיכנס לחדר ולסגור את הדלת הרגשתי התנגדות וראיתי את ריף, בכניסה לחדר שלי
"איפה אני ישן גברת ג'ני?" הוא שאל אותי
"אני לא יודעת, תשן על הספה" החזרתי לו תשובה
"איתן ישן שם כבר"
"אוי נכון, שחכתי, לא יודעת אז איפה אתה תישן, ואתה ממש לא ישן איתי בחדר." עניתי לו, אני לא יודעת למה חשבתי בכלל שהוא ישן אצלי בחדר, הוא עדיין עמד בפתח הדלת התבונן בי בזמן שאני מורידה איפור, הוא ראה אותי מלא פעמים בלי איפור כי לרוב אני בלי.
עשיתי סקין קייר ערב והוא עדיין עמד בכניסה של החדר אבל עכשיו הדלת סגורה
הלכתי לכיוון הארון הקטן שיש לי בחדר ולקחתי משם, מכנס קצר פיג'מה וחולצה ארוכה אוברסיז.
"תצא אני רוצה להחליף לפיג'מה" אמרתי לכיוונו וזה לא הזיז לו בכלל,
"את לא יכולה ללבוש בגדים קצרים, או שאת רוצה שיראו את התחבושות שלך בבוקר.." הוא אמר לי והוא צודק שחכתי מזה לגמרי, לקחתי מכנס טרנינג שחור ואת החולצה השחורה הארוכה שהוצאתי קודם.
"תסתובב" אמרתי לו והוא הסתובב, הורדתי את החולצה שלו ממני ואת החלק העליון של השמלה ושמתי את החולצת פיג'מה הארוכה שלי, הורדתי את שאר השמלה והיא נפלה לרצפה, לבשתי את המכנס הארוך ואמרתי לו שהוא יכול להיסתובב.
"איפה אני ישן? עדין לא ענית לי"
"אני לא יודעת" עניתי לשאלתו, הוא נכנס לי למיטה, בלי לשאול אותי בכלל, יש לי מיטה זוגית אבל לא בשביל שהוא ישן איתי עליה.
אין לי ברירה אלא לישון איתו באותה המיטה כי אין לו איפה לישון, הדלקתי את המזגן ואז עליתי למיטה, כיסיתי את עצמי עם שמיכה דקה יחסית וריף ישן עם הפוך.
הייתי עייפה אבל לא הצלחתי להירדם, לקחתי את הטלפון איתי, הוא נסדק במסך מגן טיפה אז לא קרה לו יותר מדי נזק.
השעה היתה אחד בלילה, יצאתי מהמיטה והלכתי למטבח לקחת משהו לאכול.
לקחתי לחם פרוס ומרחתי עליו גבינה לבנה ושמתי על זה קצת זיתים ירוקים.
שמעתי רעש של תריקת דלת חלשה, נלצתי טיפה, כי איתן ישן פה בסלון וריף ישן שיצאתי מהחדר, וזה לא היה נשמע כאלו זה מהחדר של ליאו, שמעתי צעדים מתקרבים, לקחתי סכין מהמטבח נשק שיגן עלי, לא שמעתי יותר צעקים והלכתי לבדוק, מישהו תפס אותי מהמותניים וישר לקחתי את הסכין וניסיתי לדקור אותו, הכל היה חשוך לא ראיתי כלום, הרגשתי התנגדות ואז הדמות לחצה לי על היד וזה גרם לסכין ליפול.
"תעזוב אותי, לא עשיתי לך כלום" אמרתי למקרה שאולי הוא יעזוב אותי.
"לנסות לדקור אותי בסכין? כמו הזאת דקרה אותך? לא חכם בכלל, גברת ג'ני"
שמעתי את הקול הגברי והמתנשא של ריף.
"חתיכת מטומטם למה אתה מנסה להבהיל אותי" צרחתי עליו בקול שקט
"לא ניסיתי, את פשוט פחדנית מידי"
הוא אמר לכיווני ויכולתי להרגיש את החיוך המרוצה שלו.
הרמתי את הסכין שנפל על הרצפה והלכתי למטבח להחזיר את זה, לקחתי משם את הטלפון שלי וחזרתי לחדר וריף אחרי, נכנסתי למיטה והלכתי לישון.
YOU ARE READING
מחלות מתפתחות לטובה
Teen Fictionאני ג'ני, נערה בת שש עשרה ורוב הזמן נמצאת בבית החולים, בחדר שלי בבית החולים אני נמצאת לבד, החדר שלי לא קטן אך לא גדול. יש לי שני הורים אבא שקוראים לו מרקו ואמא בשם ליזה ואח גדול בשם ליאו ואחות קטנה בשם קורטני. האחיות בבית החולים תמיד מחפשות מישהו או...
