פרק 1: לאונרדו ארמני

1K 41 86
                                    

*הסיפור מתחיל מהנקודה בה קרלו ניקולס ולוקאס נמצאים בניו יורק ולאונרדו חוזר לשיקגו
הסיפור מהווה חלק שני בסדרה, אי אפשר לקרוא כסיפור בודד

נקודת מבט לאונרדו

לפני עשר שנים איבדתי את הוריי.
את האנשים החשובים לי ביותר.

מאותו רגע אטמתי את רגשותיי, בניתי מסביבי אלפי חומות שאף אחד אף פעם לא יצליח לפרוץ.

אני לאונרדו ארמני, קונסיליירי המאפיה האיטלקית בשיקגו.

מאז שאני זוכר את עצמי אני קרלו ניקו ולוקאס זה משהו בלתי ניתן להפרדה, ביחד כל יום כל היום.

שההורים של ארבעתנו נרצחו, הקשר בינינו רק התחזק.
נשבענו שנגן אחד על השני באש ובמים. אני אמות בשבילם בדיוק כמו שהם ימותו בשבילי.

אני יד ימינו של הקאפו, קרלו, יודע לאזן את האימפולסיביות שלו בהגיון שלי, משלימים אחד את השני.

וממש עוד כמה שעות הוא יענוד על אצבעה של ג׳וליה ריזו, את טבעת האירוסים שתבטיח את חתונתם.

לא שקרלו היה נותן למשהו אחר לקרות, בתור ילדים למשפחה החזקה ביותר בשיקגו, למדנו לקבל כל מה שאנחנו רוצים, ואם משהו נראה לנו לא טוב בעין, אנחנו משתמשים בכוח.

ובכל זאת אנשים הלכו אחרינו לא מתוך פחד, אלא מתוך אמונה. כבוד היה ערך חשוב במאפיה, והם ידעו להעניק אותו לכל אחד מאיתנו.

בעוד שקרלו ניקו ולוקאס נמצאים בניו יורק, אני בשיקגו. מטפל בכל מיני עניינים שצצו.

פתחנו לא מזמן מין בר-מסעדה כזה, כך שהיינו צריכים לטפל בכמה דברים שם, הרבה יותר הגיוני שלוקאס יעשה את זה, בכל זאת, הוא אחראי על העניינים האלה, אבל קרלו ביקש שאני אעשה זאת, אז כך עשיתי.

כיחכוח בגרון קטע את מחשבותיי, והעברתי את צומת ליבי אל פביו, אחד החיילים שלנו שכרגע הוא מנהל את המקום, שנקרא ׳טוויסטד׳.

״ההכנסות מעולות. אנשים אוהבים את האווירה המשולבת של המוזיקה עם הבר והאוכל, בדיוק כמו שרציתם״ הוא אמר עם קצת פחד בעיניו, רק השם משפחה שלנו היווה איום על כולם, אז שפוגשים אותנו פנים מול פנים..

״מצוין. יש עוד משהו שאני צריך לדעת?״ אני שואל בקול הקר האופייני לי, פביו חושב לרגע ״לא. חוץ מזה הכל מצוין.״ הוא אמר ואני מהנהן ״מה בקשר למלצרים? מלצריות?״ אני שואל ״כרגע יש לנו ארבעה, לא יזיקו עוד כמה״ הוא עונה ואני מתרומם מהכיסא ״בסדר.״ הוא מהנהן אליי הנהון של כבוד ואני יוצא מהחדר, מחליט להתיישב על הבר ולסרוק קצת את המקום.

הברמן מיד מזהה אותי ומארגן לי שוט שאני מסיים בלגימה אחת, זורק הנהון של תודה לכיוונו.

אני ממשיך לבחון את האיזור כשעיניי נתפסות על סיטואציה אחת, שקורית בשולחן שמולי.

———-
היושש!!
תודה שחזרתם לסיפור של לאונרדו ❤️
כמו בסיפור של קרלו הפרקים הראשונים יהיו קצרים יותר ויתארכו עם הזמן💓💓

XXX

האהובה שלוWhere stories live. Discover now