נקודת מבט לאונרדו
תמיד היה לי חוש מיוחד לסיטואציות, יכולתי לזהות מה קורה שם רק מלהסתכל, אפילו בלי לשמוע.
וסיטואציה כמו שמולי ראיתי הרבה פעמים, אבל משום מה זה משך לי את העין הפעם.
חבורה של גברים יושבים, ליד אחד הגברים יש בחורה, עדינה כל כך שנראה שאם רק אגע בה היא תשבר, אך באותה נשימה אולי האישה היפה ביותר שראיתי.
לא חסכתי על עצמי בעניין הזה, הייתי עם הרבה נשים במיטה, אבל רק במיטה. שם זה נגמר.
לא רגשות. לא נשיקות. לא חיבוקים.
סימן כחול סביב העין שלה שמלווה בהרבה איפור, כמעט ואי אפשר לראות את זה.
היא משפילה את ראשה כל פעם שאחד הגברים מדבר אליה, ונרתעת במיוחד מאחד מהגברים, כנראה חבר שלה.
מיד הבנתי שהוא מתנהג אליה באלימות.
כמו שאמרתי מקרים כאלה זה היה משהו שראיתי ביום יום, בעיקר במאפיה.
אני ומשפחתי, לא סבלנו אלימות כשהיא נגעה לנשים.
אך לרוב לא יכולנו להתערב, עשינו את מה שביכולתנו.
הגבר לוחש משהו לאישה באוזן והיא מתמלאת באימה, היא מהנהנת במהירות וקמה מהשולחן, לכיוון השירותים.
אחרי משהו כמו שתי דקות הגבר קם, הולך גם הוא לכיוון השירותים.
משהו גרם לי לקום מיד אחריהם, הלכתי לכיוון בו הם הלכו ועצרתי מאחורי קיר כשראיתי את האישה נצמדת לקיר מולי בכל הכוח, עיניה עצומות בחוזקה ובפחד.
הגבר עמד מולה והביט בה בזעם, מתנשם מעצבים, ואז הוא הרים את ידו והטיח אותה בעוצמה בלחי שלה.
נעלתי את לסתי בחוזקה ואיגרפתי את ידיי, מעבר לכך שאלימות לנשים הייתה קו אדום אצלי, משום מה העדינות והשבריריות של האישה הזאת.. איך אפשר להרים עליה יד?
בעיניה של האישה הצטברו דמעות וידה עלתה למקום בו ידו של הגבר הוטחה.
הוא הניח את ידו על צווארה ואמר ״מה אני אמרתי לך על לדבר עם חברים שלי?״ ועם כל מילה הפעיל יותר לחץ על גרונה, זה כבר היה יותר מדי בשבילי.
אני מתקדם לעברם בצעדים גדולים, תופס בגבר ומעיף אתן על הרצפה בחוזקה.
ומסתכל על האישה השברירית שמולי, לכמה שניות מבטנו מצטלבים, עד שאני שומע רחש מאחורי ומבין את כוונותיו של האיש, אני שולח יד מאחורי ועוצר את האגרוף שלו רגע לפני שפוגע בראשי.
אני מסתובב אליו ״חזק על נשים הא?״ אני שואל בקרירות, לא מתרגש מהסיטואציה.
למראה שלי הוא מיד השתתק, כבר ידעתי שהוא לא מהמאפיה, אבל הוא בכל זאת הכיר אותי, כנראה עוד אחד מהאדיוטים שקונים מאיתנו סמים.
הוא בלע את רוקו בכבדות אך ניסה להראות שהוא לא מפחד ״זה לא עניינך.״ הוא אמר ואני גיחכתי בחוסר הומור ״לא ענייני? אני-״ התחלתי להגיד אך נגיע עדינה בכתף שלי גרמה לי להסתובב בחזרה.
הלחי שלה עדיין אדומה, ועיניה הירוקות נפוחות, ״סלי..סליחה אד- אדוני?״ היא גימגמה בפחד ״כן?״ שאלתי ״ה..הכל ב..בסדר ב-בבקשה אל תתערב ב-בזה.״ היא המשיכה באותו טון, ובעיניה התחננה שאלך, ״אני מתחננת.״ היא לחשה בפחד.
יותר מזה כבר לא יכולתי לעשות, אני אלך הפעם, אבל זה ממש אבל ממש לא נגמר פה.
״איך קוראים לך?״ שאלתי רגע לפני שהלכתי משם והיא סובבה אליי את מבטה המפוחד ״סופיה.. סופיה רומנו״ היא אמרה בשקט.
YOU ARE READING
האהובה שלו
Romanceרגשות? זה לא משהו שהוא מכיר, אך בשבילה הוא יוריד גם את הירח. לאונרדו ארמני הוא קונסיליירי המאפיה האיטלקית בשיקגו, בן אדם מחושב שההגיון הוא מה שמפעיל אותו. אך האם ההגיון קיים כשאהבה נמצאת בתמונה?
