נקודת מבט לאונרדו
״מה אתה עושה פה?״ אני שואל כשאני יוצא מבית החולים ופוגש בקרלו ״אני שואל אותך את אותה שאלה. מה עובר עליך לאונרדו?״ הוא מחזיר ומשלב את ידיו על חזהו.
״אני אדבר איתך על זה בערב. אני צריך לחזור לשם.״ אני אומר ומסתובב לכיוון בית החולים ״אני משאיר לך אותו במרתפים. תחליט מה לעשות איתו.״ קרלו קורא מאחורי ואני מסתובב בחזרה אליו, סורק את פניו לרגע ומהנהן, הוא מהנהן בחזרה ונכנס למכונית שלו ובחריקת גלגלים נוסע משם.
———
אני דופק בדלת החדר של סופיה, ממתי אני דופק בדלתות? ממתי אני מתחשב באחרים?
״כן?״ היא אומרת בקול שבור שגורם לי לרצות למחוק מעל פני האדמה את מי שפגע בה, וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות.
אני נכנס לחדר והיא נרתעת לרגע אך מרפה כמעט שנייה אחרי, אני סוגר את הדלת מאחורי.
״אני יכולה לשאול איך קוראים לך?״ היא שואלת בפחד ואני מעביר את מבטי עליה לרגע, ״לאונרדו, לאונרדו ארמני.״ היא משתנקת לרגע ועיניה מתמלאות בפחד.
״א..אתה ל-לאונרדו אר..מני?״ היא שואלת ברעד, הייתי רגיל שאנשים מפחדים ממני, אפילו אהבתי את זה, אבל כשזו היא.. אני לא יכול לסבול את זה.
״א-אני מצטע..רת״ היא לקחה נשימה עמוקה ״אנ..אני לא התכוונתי״ היא מגמגמת ״תסלחי לי?״ שאלתי בחוסר הבנה וכיווץ גבות, היא לקחה עוד נשימה והצליחה לדבר בצורה קצת יותר רציפה ״אני לא התכוונתי שתתערב בדבר הזה. אתה לא צריך להתערב בזה. אני..אני מתמודדת עם זה בעצמי. תודה לך. תודה רבה.״ היא אמרה ועצמה את עיניה בחוזקה, כאילו מפחדת מתשובתי.
קפאתי לרגע, מעולם אף אחד לא אמר לי תודה, לא תודה אמיתית שכזאת, בפעם הראשונה בחיי לא ידעתי איך להגיב.
״סופיה, הוא לא הולך להפריע לך יותר.״ בעיקר כי לא יהיה לו איך. אני הולך לרצוח את הבן זונה בעינויים.
״א-אני באמת לא יודעת איך להודות לך לאונרדו,״ השם שלי התגלגל כל כך יפה על שפתיה התפוחות ״אבל-״ קטעתי אותה ״אין אבל סופיה. אין לו שום זכות לפגוע בך. והוא ישלם על מה שהוא עשה.״ דמעות התנקזו בעיניה.
נאנחתי ״למה את בוכה סופיה?״ שאלתי בקול רך שלא ידעתי שיכול לצאת ממני, היא משכה באפה ״אולי הוא פוגע בי, אבל הוא כל מה שאני מכירה. כל מה שיש לי.״ היא אמרה בהיסוס והנדתי בראשי ״סופיה, הבן זוג שלך לא אמור להיות הנבל בסיפור שלך. זה לא אמור להיות ככה. זה לא מגיע לך.״
היא עצמה את עיניה ״איך אתה יודע? איך אתה יודע שזה לא מגיע לי? אתה לא מכיר אותי בכלל.״ היא אמרה כשהדמעות התחילו לזלוג על פניה, ונלחמתי בדחף לא לגוף ולמחות אותן.
״לאונרדו, אם אתה תיקח אותו ממני, כבר לא יהיה לי בשביל מה לחיות.״ היא אמרה בקול שלא עולה על לחישה ואני התקרבתי אליה, בחנתי את עיניה הריקות, המתות.
״אני מבטיח לך שאני אדאג לך.״ אמרתי בלחש.
YOU ARE READING
האהובה שלו
Romanceרגשות? זה לא משהו שהוא מכיר, אך בשבילה הוא יוריד גם את הירח. לאונרדו ארמני הוא קונסיליירי המאפיה האיטלקית בשיקגו, בן אדם מחושב שההגיון הוא מה שמפעיל אותו. אך האם ההגיון קיים כשאהבה נמצאת בתמונה?
