אני פותחת ספר חפירות בפעם העשיריתתת [נראלי]

למה

וואו כתבתי כאן המון היום

בכיתי היום יותר מדי בגלל ספרים.
ועכשיו אני בוכה שוב בגלל שהסיבה שבכיתי אז היתה כי הזדהיתי איתם.
ספרים שבהם יש הורים לא הכי 'מדהימים', ספרים שבהם יש דמויות ... דכאוניות,ואובדניות.
מתי זה עובר?
איך אני חוזרת לשמוח ולצחוק כמו אז.
בחוץ אני חייכנית וצינית, אבל מבפנים אני שבורה
אני כמו תקליטור שבור.
למה?
אני לא מפסיקה לשאול?
למה?
זה לא מפסיק לכאוב?
למה?

ולמה זה נמשע כמו שיר?

אוקיי עכשיו הבנתי שיש לי פיצול אישיות..

צינית וצוחקת חייכנית וזה

ודכאונית ורוצה למות

אני מתחלפת בין שניהם במהירות.

לפני רגע הייתי בדיכאון.

עכשיו אני מחייכת.

הלפ