אני פותחת ספר חפירות בפעם העשיריתתת [נראלי]

זהו. אין אמון. המכירה נגמרה.

יש איזו ילדה בכיתה שלי, אנחנו חברות יחסית טובות, ואפילו היה לי קראש עליה פעם [כןכן מה שקראתם], אבל גם האנשים הטובים ביותר בעולם נוטים לעשות לפעמים טעויות ולפגוע באחרים.

אז זה קטע שכתבתי עליה

זוכרת שעשינו תמונות מצחיקות מהטלפון שלך?
זוכרת איך הראית לכולן אחר כך אותי עם שיני הארנב שאני כל כך מתביישת בהן?
זוכרת שביקשת ממני לשלוח לך קטע שכתבתי ואני שלחתי לך קטע פרטי שלי, קטע שמראה את הרגשות שלי?
זוכרת איך הקראת אותו לבנות אחרות?
זוכרת איך אני בטחתי בך שוב ושוב, ואיך את בכל פעם ריסקת את ליבי.
למה אני חברה שלך?
כי זה היה בצחוק?
למה אני נעלבת?
אני אמורה בכלל להיעלב?
ברור שכן!
אז תדעי לך, שמהיום, האמון שלי בך לא קיים יותר.
אבל... אני עדיין אוהבת אותך, מטומטמת😘