מרינט ניסתה להתעלם מההתגרות של אליה כשאדריאן נכנס לכיתה. עיניו תפסו את שלה. חיוך עדין תפס את שפתיו והוא התקדם למקומו, עדיין מסתכל עליה. חבל שנינו מיד תופס את תשומת ליבו.
"אחי," נינו אמר. "מה קרה לך? נעלמת לאיזה עשור."
אדריאן התיישב במקומו. "הו, חשבתי שאמרתי לך. שכחתי משהו בבית, אז התקשרתי לנהג שלי שיביא לי את זה." הוא סובב את פניו לבנות, וחיוכו הופיע שוב ברגע שהסתכל על מרינט. "נחמד לראות שהספקת."
"הא?" היא שאלה בבלבול.
"לפני הצלצול." רמז של שובבות הופיע בעיניו. "שמתי לב שהייתה לך בעיה עם זה לאחרונה."
אליה ונינו צחקקו.
"הו." לחייה של מרינט האדימו במהירות. "כ-כן, אני מניחה שאני טובה בקרים עם לא. ז-זאת אומרת, לא טובה עם ברקים. זאת אומרת--"
הוא הטה את ראשו וגבותיו התכווצו.
הו לא. הוא בטח חשב שהיא נשמעה כמו טיפשה.
היא עצמה את עיניה בחוזקה וקיוותה שהרצפה תבלע אותה. "אני לא טובה עם בקרים," היא לבסוף הצליחה להגיד.
הוא נתן לה מבט שהיא לא הבינה לפני שחייך אליה. "אני מבין. טוב, אני שמח שהספקת." קריצה. "ואני בטוח שגם גברת בוסטייר."
היא צחקקה והרימה את הספר שלה ככה שחצי מהפנים שלה הוסתרו, הלחיים הוורודות שלה, והעיניים המבויישות שהסתכלו עליו. הוא היה כל כך חמוד ומצחיק ו--
"אל תיתן לילדה הזאת שום קרדיט," אליה אמרה, דחפה מעט את מרינט עם מרפקה. "הסיבה היחידה שהיא כאן היא שבן הזוג שלה אסף אותה. ליטרלי. הוא סחב אותה לבית הספר והכל."
שפתיו של אדריאן התכווצו. "הו?"
מרינט קפאה במקומה, אפילו כשהעיניים הירוקות והיפות נוחתות עליה פעם נוספת.
"אז הוא השעון המעורר החדש שלך?" אדריאן שאל.
הנה זה היה שוב -- הטיית הקול המתגרה שלו, הניצוץ של השובבות בעיניו. זה עשה דברים מצחיקים לבטן שלה, אבל גם באיזשהו מקום מזכיר לה את השובבות של החתול השחור. מבאס שהיא לא מצליחה כל כך לדבר כשהיא ליד אדריאן. היא הייתה יודעת בדיוק איך להגיב אם זה היה החתול השחור שישב מולה. (הייתה מרימה את סנטרה והייתה אומרת לו שהיא הייתה מעדיפה לאחר מאשר שאיזה חתול טיפשון היה מעיר אותה בכל בוקר.) אבל בגלל שזה לא המקרה, כל מה שהצליחה להוציא מפיה היה כמה גמגומים בזמן שהסמיקה.
"אחי," נינו לפתע אמר, נוגע בזרועו. "האף שלך."
"הא?"
"האף שלך מדמם."
אין ספק, טפטוף אדום נזל אל שפתו העליונה של אדריאן. הוא קילל בינו לבין עצמו והושיט יד לתיק שלו, אבל אליה כבר הושיטה לו טישו.
"תודה," הוא אמר, והחזיק את הטישו על אפו בכדי לעצור את הנזילה. "אני לא יודע מאיפה זה הגיע. האף שלי בקושי מדמם."
"אולי זאת מרינט," אליה אמרה בצחקוק. "האף של החתול השחור גם דימם הבוקר."
צחוקו של אדריאן היה קצת מוזר. "באמת? וואו. איזה צירוף מקרים."
מרינט נאנחה והחליקה במורד הכיסא שלה. היא הייתה עייפה מההתגרות של אליה לגבי החתול, והדבר האחרון שהיא הייתה צריכה זה שהיא תתגרה בה בזמן שאדריאן הקשיב. במזל, נינו לא אמר שום דבר, למרות שמבטו דילג ממנה אל אדריאן וחזרה. אם לחשוב על זה, הוא עשה את זה הרבה בזמן האחרון-- פשוט בהה בשניהם כשהם דיברו ביניהם...
היא הרימה את הספר שלה בכדי להתחבא מאחוריו. זו הייתה הקלה ברגע שהשיעור התחיל.
--------------------------------
הקרב מול נבל העל הפעם היה קל. אולי בגלל זה ההתנהגות של החתול הייתה בולטת הפעם. הוא תמיד צחק ופלירטט, תמיד ניצל כל הזדמנות להתקרב אליה, אבל היום הוא פשוט... עשה את העבודה שלו. טוב, לא, אולי זה לא היה נכון. הוא עדיין צחק וסיפר כמה בדיחות נוראיות, אבל משהו לא היה אותו הדבר והיא לא הבינה בדיוק מה.
"קרה משהו?" היא שאלה, אחרי שהחיפושיות הקסומות שלה תיקנו הכל והם היו לבדם.
הוא מצמץ. "מה זאת אומרת?"
היא נשכה את שפתה, לא הייתה בטוחה איך להסביר כשהיא בעצמה אפילו מה מציק לה.
"חיפושית?" הוא נשען על המקל שלו ונתן לה מבט מבולבל.
אנחה כמעט ברחה מפיה ברגע שהיא הבינה את הבעיה. השם הזה--חיפושית-- הוא קרא לה ככה כל הזמן. וזה לא רק היה באותו היום. זה היה כבר כמה זמן, הוא היה יותר מקצועי לידה. הוא לא ניסה לנשק את הלחי שלה או את ידה, לא ניסה לשים את הקרב עם נבל העל בצד ולפלרטט איתה.
והיא התגעגעה לזה. (פשוט סיוט.) היא התגעגעה לשמות החיבה המטופשים, התגעגעה לחיוכים הסאסיים שלו ולניסיונות שלו לפלרטט איתה.
היא התגעגעה למה שהיא בקלות יכולה להוציא ממנו באותו הזמן בתור מרינט.
אנחה נפלטה מפיה והפעם היא הסתירה את לחייה הוורודות. "הו אלוהים."
"מה?" הוא שאל בפחד והתקדם לעברה. "מה קרה?"
"ש-שום דבר. אני חייבת ללכת."
היא עפה משם, בזמן שהיא רצתה לדפוק את ראשה בקיר שוב ושוב. איך היא הייתה יכולה לגרום לחתול הטיפשון הזה להשפיע עליה כל כך? זה אדריאן שהיא אוהבת. אדריאן הוא זה שגורם לעולמה לזהור ולליבה לפעום חזק יותר משהיא יכולה לסבול. זו פשוט עובדה. לא היה צריך להיות לה אכפת מהפעמים שהוא קרא לה חיפושיתוש או לא. לא היה צריך להיות לה אכפת אם הוא מעדיף לשמור על השותפות שלהם יותר מקצועית באותו הרגע.
"זה רק בגלל שאת לא רגילה שהוא מתנהג ככה," היא גמגמה לעצמה. "הוא תמיד כזה פלרטטן, אז זה ברור שזה יהיה מוזר כשהוא לא."
זה לא אומר שום דבר. זה לא.
YOU ARE READING
שקר תמורת שקר
Fantasy"בגלל שהחתול השחור יוצא עם מרינט." או במקרה בו לילה משקרת, אדריאן נכנס לפאניקה ומרינט תקועה להיות החברה המזויפת של החתול השחור. קרדיט ענקי לכותבת הסיפור המיאו-שלם הזה הולך ל: Boogum ב- archiveofourown מוזמנים.ות להשאיר לה פידבק מדהים, כי הכי מגיע לה...
