Chapter 6

4.9K 330 146
                                    

דאבל. פרק שש.

בסופו של דבר, הארי ואני נפרדנו כשהשמש התחילה לעלות. נשארנו על אותו הספסל כל הלילה ואם לא הייתי צריכה ללכת ללימודים הייתי ממשיכה להישאר שם.

דיברנו הרבה וגם שתקנו לא מעט. אבל אלו היו השתיקות האהובות עלי, גורמות לי להרגיש שייכת ולא מובכת כפי שחששתי שיקרה.

הארי סיפר לי הרבה על עצמו, על המשפחה, על החברים. מסתבר שכמוני, הוריו לא נמצאו בחייו מגיל צעיר אבל בשונה ממני, מי שגידל אותו הם דודיו. בחנתי את עיניו כשהוא דיבר עליהם ואהבתי לראות כמה הוא מעריץ ואוהב אותם, כמה הוא מעריך.

כשסיפרתי לו קצת יותר עלי, על ההורים ועל זה שאני נמצאת עם סבתא ואיפה היא עכשיו, הוא הקשיב באוזן מלאה, לא מסתיר פניו ממני ונעצב לשמוע על סבתא.

ציפיתי שהוא יגיב כמו כולם, יגיד לי את השקרים שהכל יהיה בסדר ושסבתא תשתחרר בקרוב, אבל הארי הפתיע אותי והיה שונה.

הוא לא נתן לי לשמוע את מה שהלב רצה שהוא יאמר, הוא פשוט תפס את ידי וליטף אותה בעדינות, ״אני מצטער.״ הוא לחש, ״אני באמת מצטער, רוז.״

וכשהוא הסתכל עלי עם עיניו הירוקות שכמוהן לא ראיתי קודם לכן, דמעה אחת קטנה ירדה במורד לחיי.

לא התכוונתי לבכות ובטח שלא מולו. שנאתי את הרגעים האלה בסרטים בהם הבחורה נשברת והגיבור הוא זה שאוחז בה, אבל כשהארי בעדינות שלח את ידו אל לחיי ומחה את הדמעה המלוחה, התפללתי שמישהו צילם את זה כדי שאוכל לצפות באותו רגע שוב ושוב.

״אני פה אם תצטרכי אותי.״ הוא יידע אותי, כמעט ואין מרחק בנינו אבל הוא לא עשה כלום כדי להתקרב עוד, ״תמיד.״

״ת-תודה.״ לחשתי כמעט בלי קול כי לא הייתי בטוחה איזה מיתר יפתח בתוך גרוני אבל הארי קיבל את זה. הוא הנהן ואז הביט בי לרגע נוסף לפני שעטף את זרועותיו סביבי ונתן לי להתחמם מגופו החסון.

וככה נשארו לכמה רגעים או שאולי אלה היו כמה שעות, זה לא היה משנה. כי ידעתי שזה לא היה לי מספיק.

רציתי עוד.

וכשהשמיים התחילו לקבל צבעים חיים, הלב שלי הפך לכבד כי היה זה סימן בשבילי לקום וללכת. וזה הפך להרבה יותר קשה לעזוב במיוחד כשהארי לא נתן לי.

״זה יהיה רע מצידי להודות שאני רוצה שתשארי?״ הוא שאל בנשיכת שפתיים כשנעמדתי על רגליי. 

״לא, זה יהיה רע בשבילי אם אקשיב לך.״ חייכתי אליו, ״אם לא אגיע ללימודים אנשים יתחילו לחשוד, ואם יחשדו, יגלו על סבתא שלי, ואם יגלו על סבתא שלי - ״

״יעבירו אותך למוסד או למשפחה מאמצת.״ הארי השלים בהבנה, ממשיך לשבת על הספסל ולהביט בי, ״לעזאזל.״

Double - Harry styles fanficWhere stories live. Discover now