דאבל. פרק תשע.
״די, נו, בבקשה!״
״ממה את מפחדת?״ הוא שאל וצחוקו ממלא את כל השקט שמסביב, ״אני תופס אותך.״
״כן, אבל - ״ ניסיתי להסביר אבל צרחתי כשהרגשתי משהו נוגע ברגלי, ״מה זה היה?!״
״אמ.. דשא?״ החיוך של הארי הגיע לאוזני גם כשלא יכלתי לראות אותו. עיניי היו עצומות ומכוסות כשגופי נע בעקבותיו ובזכותו.
ידיו החסונות אחזו בי משני צדדי ואני אחזתי בו בחזרה, כאילו חיי תלויים בבחור הגבוה.
״חשבתי ששסיכמנו בלי הפתעות.״ אמרתי בעודי מסמיקה, הלוואי והייתי יכולה לקבור את עצמי איפשהו.
״סיכמנו בלי הפתעות גדולות.״ הוא תיקן אותי, ״זו לא הפתעה גדולה.״
״אני הולכת למות.״ ייללתי כמו ילדה קטנה ודרמטית, תופסת את ידו של הארי כשהוא עשה עוד כמה צעדים אל הלא נודע.
״בחייך, רוז, הייתי יכול לרצוח אותך כבר במכונית.״
״לא רצית ללכלך את הריפוד.״
״שיט, עלית עלי.״
״מ- הארי!״ חבטתי בו, או יותר נכון קיוויתי שחבטתי בו. לפי הצחוק שלו - אכן הצלחתי.
״אני צוחק, אני צוחק!״ הוא אמר, ״הנה, רק עוד קצת.״
״אמרת את זה במשך החצי שעה אחרונה.״
״אנחנו הולכים בדיוק 7 דקות, רוזלינדה.״
נעצרתי במקומי, מודעת לכך שאין לי מושג איפה, אבל בכל זאת נעצרתי.
״איך קראת לי?״
הרגשתי את זרימת הדם בכל הגוף שלי ומעל הכל הרגשתי את הדופק בחזה. הרגשתי אותו גם באחיזה שלי בהארי וקיוויתי שרק אני מרגישה את זה.
״רוזלינדה?״ הארי שאל בבלבול, ״הכל בסדר?״
״איך.. איך אתה יודע שזה השם שלי?״ שאלתי בשקט, עדין תופסת אותו כי זה איכשהו נתן לי בטחון. אם עיניי לא היו מכוסות הייתי לוקחת ממנו מרחק.
״למה את מתכוונת?״
״איך אתה יודע את השם המלא שלי?״ דרשתי לדעת, מקווה שראשי פונה אליו.
הלוואי והייתי יכולה לראות אותו.
״רוז.. רוזלינדה.. את יודעת, לא כזה קשה.״
״לא.״ עצרתי אותו, ״איך ידעת שזה רוזלינדה ולא רוזלי? רוזיטליה? או רק רוזי?״
״זה כזה משנה?״
״יש רק 4 אנשים שקוראים לי ככה ו2 מתוכם מתים.״ ידעתי אותו, ״איך ידעת?״
״אני לא יכול לקרוא לך ככה?״ הוא שאל וזיהיתי רגש בקולו, ״א-אני מצטער - ״
YOU ARE READING
Double - Harry styles fanfic
Fanfictionברוכים הבאים למזרח לונדון. המקום היחיד בו יש שני צדדים אפלים. *** #זוכה פרסי וואטיס בשיחת העיר #מקום 2 ברומנטיקה אזהרות - כולל תכניים מיניים ובוגרים, כנופיות, סמים, פשע, התעללות ומוות. פאנפיק מקורי על הארי סטיילס.
