גורלו של אפולו 1 (וואנשוט סולאנג'לו)

54 6 1
                                    

ניקו:
לראות אותו בוכה.
זה שובר אותי,
לא רק מבפנים,
הוא שיפר אותי.
אני מחבק אותו כשהוא בוכה בכי שובר לב,
לא מזיוף
רואים את העצב בעיינים שלו.
הילד השמח והצהוב שלי.
אני רואה שהוא לא מצליח לנשום.
אני עוזר לו להתיישב.
עוזר לו לנשום עמוק.
לראות אותו ככה ולהיות חסר אונים.
אני מקווה שהוא יעמוד במילה שלו.
שיחזור בזריחה.
הצחוק של קיילה,
הנגינה המעצבנת של אוסטין,
פתאום זה נראה לי כמו חלום רחוק.
אני חושב איך שאני מרגיש ומכפיל את זה באינסוף.
ככה הוא מרגיש.
אני מלטף לו את הגב ולוחש,
''הכל יהיה בסדר, הם יחזרו''
הם לא מתים
אני אומר לעצמי.
הוא נשען עליי ונושם נשימות עמוקות.
הדמעות לא נעלמו.
אני מרגיש אותו מרפה את גופו,
אני ממקם אותו על המיטה ונשכב לידו.
מחבק אותו,
מנשק את מצחו.
נרדמנו.
***
אני מרגיש רעידות בעמצא הלילה,
אני קם מהר ורואה את וויל בוכה ורועד מתוך שינה,
ממלמל לעצמו ''לא!
לאלאלאלא!
הם לא יכולים למות!"
הוא צועק ובוכה מתוך שינה.
אני מנער אותו
הוא מתעורר ומתחיל לבכות.
אני מחבק אותו חזק.
''הם לא מתים''
אני לוחש לו
''אני מרגיש אותם''
אני מדביק לו נשיקה על הלחי.
הוא עדיין לא נרגע,
אני נושם עמוק.
ומנשק אותו.
הוא מופתע אבל זורם,
עדיין עם דמעות.
הוא מחזיק במותני ואני בצווארו.
אנחנו מתנתקים מחוסר אוויר.
הוא קופץ ויוצא החוצה.
אני רץ אחריו.
אני רואה שלוש דמויות במרחק.
אני מזהה את השיער הכתום של קיילה.
הוא רץ אליהם בבכי ומחבק את האחים שלו.
הם מתחילים לבכות שלושתם.
אני הולך ללסטר ותופך על כתפיו.
הוא מחייך חיוך קלוש.
וויל מחייך עוד הפעם.
משימתי השתלמה.
אני מחייך חיוך קטן.

תמונות וואנשוטים של סולאנג'לו 🖤💛 ותאריכים של דמויות🥳Where stories live. Discover now