וויל סולאס. (הזהרה, הרבה מוות.)

38 4 6
                                    

וויל:
''אתה לא תשכח אותי,
נכון?"
שאל מייקל בזמן שכל המחנה התכונן,
''אני?
לשכוח?"
הוא מנשק לראשי.

----------

''אף פעם...''
אני לוחש בדמעות,
מצמיד לליבי את האוזניות שלו.
אני לא מאמין שאיבדתי עוד אח.
הדמעות נוזלות לי על הלחי בזמן שקיילה מחבקת אותי מאחור ובוכה.
אני מסתובב ומושך אותה לחיבוק.
היא נצמדת אליי ובוכה ואני מחבק אותה בחזרה ובוכה גם.

----------

{הם לא יכולים למות לי גם!}
אני חושב לעצמי בבכי בזמן שניקו מחבק אותי.
איבדתי כל כך הרבה אנשים!
אני לא יכול לאבד את האחים שלי או את ניקו!
''הכל יהיה בסדר סאן בוי...''
ניקו ממלמל.
''הם יחזרו....''

--------------

הוא לא יכול למות!
הוא היה אל!
אני אומר לעצמי בזמן שאני מטפל בפצועים.
אבא הלך מזמן להלחם נגד פיתון ועדיין לא חזר.

------------

שבועיים לא שמענו ממנו.
או שהוא מת.
או שהוא חיי ובאולימפוס חוגג.
''וויל!"
ניקו נכנס,
''זה אבא שלך! הוא כאן!"
אני עוזב מיד את מה שאני עושה ורץ החוצה עם ניקו.
''אתה חיי!"
אני אומר בשמחה.

-----------

''וויל, חמוד..."
אני מסתכל על האישה בבלבול.
''אמא לא תחזור יותר הביתה......''
''היא נסעה לסיבוב הופעות?"
''לא וויל, ה-היא מתה...''
עייני מתמלאות בדמעות.
היא לא יכולה לעזוב אותי!
אני אהיה לבד לנצח!
אני רק בן 8!

------------

''וויל...''
פרסי מסתכל עלי.
''ז-זה לי...''
''מה איתו?"
''הוא לא יחזור יותר....''
''ה-הוא מת?!"
אני צווח בבהלה.
הוא מהנהן.
אני קופא במקום כשידיים חמימות עוטפות אותי.
מייקל מושך אותי לחיבוקו.
''הכל יהיה בסדר ווילי....
אתה יכול לבכות.''
אני מתחיל לבכות ונצמד אליו.

------------

נהנתם?
אני אסביר דקה,
זה כל מוות חשוב שוויל אי פעם חווה.

מייקל בקרב על מנהטן.

קיילה ואוסטין שכמעט מתו.

אפולו שכמעט מת.

אפולו 2.

אמא שלו בגיל 8.

לי בקרב על המבוך.

🙂
בייייייייי.

תמונות וואנשוטים של סולאנג'לו 🖤💛 ותאריכים של דמויות🥳Where stories live. Discover now