ערפדי הפראי

פרק 13: חתול שחור

אני לא מבינה איך ראיין כל כך רגוע אני פגעתי לו באגו בכך שבחרתי בנייט ולא בו שיקרתי לו ועכשיו הוא מטפל בי ומתנהג אליי כמו אל חברתו הנסיכה ?

אני מתמתחת מתכוננת לקום מהמיטה אבל מגע של יד מושך אותי באגרסיביות חזרה ליפני שאני מפסיקה להבין מה קורה אני מבינה שאני בן זרועותיו של ראיין קלועה בן ידיו השריריות והמקעוקעות ״אל תלכי.״ הוא אומר בקולו הצרוד ״תשארי כאן אני לא אוותר עלייך שוב.״ הוא אומר ״ראיין אנחנו כבר צריכים לחזור לאקדמייה הבטח..״ ״לעזאזל עם האקדמיה המזוינת הזאת אני אשרוף אותה את פה עד שאני ישחרר אותך.״ ראיין אומר קוטע אותי ״עכשיו תחזרי לישון בלונדה.״ הוא אומר ״מה השעה ביכלל?.״ אני ממלמלת בעייפות ״שש בבוקר.״ אומר ״אנחנו נאחר לשיעו..״ אני אומרת אבל ראיין קוטע אותי שם את ידו על פי ״ששששששש.״ הוא אומר ״תחזירי לישון את דואגת יותר מידי.״ הוא ממשיך אני נאנחת אך מתענגת על קרבתו של ראיין אליי חום גופו עוטף את גופי גורם לגוף שלי להיות בעננים לאט לאט אני עוצמת את עניי והולכת לישון ללא דאגות סומכת על מילותיו של ראיין

1801-

אבן קטנה פוגעת בכתפי אני מסובבת את מבטי מהמועצה הצבאית של האימפריה שלנו אל הכיוון שהאבן נזרקה ולפתע אני רואה את אדיראן אני מתאפקת שלא לחייך כדי שלא יעלו עליו שומרת את חיוכי לאחר כך

״אדריאן.״ אני אומרת בלחש ושימחה תוך כדי שאנחנו רצים במסדרון הטירה והוא מושך אותי ״עוד ישמעו אותנו.״ אני אומרת לו וחיוך ענק על פניי ״כדי להם להתכונן הם הולכים לישמוע דברים יותר גרועים.״ הוא אומר גורם לליבי להחסיר פעימה ״את איטית מרלין העקבים האלה מעצבנים.״ הוא אומר ומרים אותי ״אני יכול להיות סבלני לגבי הכל אבל לא לגבייך אז סלחי לי רק הלילה הזה.״ הוא אומר בחיוך ומרסק את שפתיו על שפתיי ורץ לכיוון הקומה התחתית יותר הוא פותח את דלת חדר המרתף באגרסביות לא משחרר את שפתי רק מעמיק את הנשיקה משחק עם לשוני טורף אותה הוא זורק אותי אל המיטה קורע מימני את השימלה במהירות וכך גם את ההלבשה התחתונה שלי