ערפדי הפראי

פרק 27: מרלין אורטיז

אני מחזיק בראשי בכאב מעקל את כל מה שראיתי, אדריאן קנדי לא היה נבל כי הוא רצה הוא היה נבל כי זה מה שעשו מימנו הפכו אותו לכזה אבא של מרלין.... הוא היה בחור רע לא כמו שמתארים אותו בסיפורים כיפה וטהור נפש הוא בן אדם רע שמעמד זה כל מה שמעניין אותו

אני מרים את מבטי בוחן את המים שהחלו להפוך לאדומים השמיים השחורים אם הכוכבים האחלו להפוך לסופה אפורה וסוערת אני מבחין בדמות של אדריאן קנדי  עם מרלין אני מרים את ידי באוויר ומקיש באצבעותיי והכל נצבע בשחור

1808-

מרלין מציירת עיגולים על חזי אני והיא שוכבים במיטה חשופים זה לזה ערומים מחוסרי בגדים אני נלחם ברצוני לא לקחת אותה לעוד סיבוב ״אדריאן.״ היא אומרת מפרה את השקט ״מה?.״ אני שואל ״מה החיה האהובה עלייך?.״ היא שואלת בפיתאומיות ״ממממ אין לי כל כך חיה אהובה אבל עם הייתי בוחר כניראה שזה היה פנתר.״ אני אומר והיא מהנהנת לחיוב ״מה החיה האהובה עלייך?.״ אני שואל ״חתול.״ היא אומרת בחיוך ואני מחייך ״או חתול?.״ אני שואל וקם מהמיטה ״האם אני יכול ליקרוא לך חתולה סקסית?.״ אני שואל בחיוך והיא מסמיקה אוי אלוהים אני כל כך הולך לזיין אותה שוב ״טוב חתולה סקסית.״ אני אומר אוחז בידה מקים אותה השמיכה נופלת מגופה חושפת את שדיה הגדולים ״או אלוהי.״ אני ממלמל ומסתכל על שדיה פאק היא מהפנטת אותי אני לא יכול אני מרגיש כאילו קיבלתי מנוי לגן עדן