מסתור

פרק 2

נקודת מבט- אחשוורוש

התעוררתי עם ראש פועם. לידי שכבו 3 משרתות יפיפיות שאתמול שרתו אותי היטב. ושתי היא מלכה יפה במיוחד, אבל גיוון אף פעם לא הורג אף אחד.
יצאתי מהמיטה מתקדם לכיוון האמבטיה המלכותית תוך כדי צלצול בפעמון ליד המיטה.
תוך 4 שניות הדלת נפתחה ומשרת עם מים מחוממים מדיפים ריח שמנים ובשמים נכנס לחדר. הוא השתחווה משתדל לא להפיל את המים תוך כדי, ואז התקדם בפחד לכיוון המקלחת עם ראש מושפל, לא מביט לכיווני אפילו לשניה. כמו שצריך. רועד כולו הוא התחיל להכין לי את האמבטיה. הוא מפחד ממני. בצדק, המשרת האחרון ששפך מים על הרצפה במקלחת פוטר ללא היסוס. אם הייתי מחליק ונופל הוא גם היה נהרג ללא היסוס.
אני לא צריך משרתים מטומטמים וחסרי תועלת בארמון שלי.
המשרת התקרב אלי על מנת לעזור לי לפשוט את בגדי עד שהרים את ראשו מגלה שאני ערום. כאילו לא יכל להתאפק הוא הזיז את ראשו בהצצה לכיוון מיטתי. פניו חוורו והוא פלט קול שלא הצליח לרסן.
"יש לך משהו להגיד לי משרת?" שאלתי אותו בקול קר.
"אני מצטער אדוני המלך, האישה האמצעית ששוכבת שם, זו אישתי" הוא פלט בקול רועד.
"ויש עם זה בעיה?" שאלתי עצבני, הוא צריך לדעת שכל הנשים בממלכה שייכות לי. הדגשתי את זה לא פעם ולא פעמיים. כולם כאן שלי! רק שלי!
הוא רעד כולו, דמעותיו עומדות בעיניו כמו איזה ילד קטן ופחדן.
"לא אדוני המלך, אין בעיה. תרצה את עזרתי במקלחת?" הוא שאל בקול רועד.. או, עכשיו זה מעניין.
חייכתי חיוך ענק, נהנה מהסיטואציה.
"לא, הער את אשתך ואת שתי הנשים האחרות ואז אתה משוחרר משרת. הם שירתו אותי היטב אתמול אני בטוח שיצליחו גם היום". בכל מקרה זה מה שהייתי עושה, מעולם לא קילח אותי גבר. אבל המבט שעל הפנים שלו היה שווה הכל.
זה היה סבל טהור. והוא כל כך ניסה לשלוט בתווי פניו. שלא תיראה על פניו אפילו טיפה של שנאה.. הוא יודע שמבט אחד לא נכון לכיווני יכול להביא למותו ולמות אשתו.
"כן אדוני המלך" הוא לחש בקושי מסוגל לדבר.
הכנסתי אצבע לאמבטיה.
"ומשרת" קראתי לו שוב, מעולם לא טרחתי ללמוד את שמותיהם הלא חשובים. הוא הרים את מבטו לכיווני מליד המיטה עיניו כבר זולגות דמעות, "המים מתחילים להתקרר. אני נכנס, אבל תביא לי עוד מים בינתיים".
הוא הנהן בראשו ופנה להעיר את אשתו בזמן שנכנסתי לאמבטיה.
קצת שקט ושלווה. הרגשתי איך לאט לאט כאב הראש מתפוגג. שלושת המשרתות נכנסו ערומות. הן התשחוו, כולן בראש מושפל, אבל עם חיוך, חוץ מהאישה האמצעית שעמדה עם דמעות בעיניה. חתיכת צבועה. אתמול היא לא הפסיקה לחייך בפלרטטנות.
"תרימו את המבטים" נתתי להן אישור. הם הסתכלו עלי ועל גופי מבטיהם מלאי תאווה.
הם לא התקרבו עדיין וטוב שכך. אם אני לא אומר, אף אחד לא מתקרב.
"תקלחו אותי" אמרתי את המובן מאליו.

רענן ונטול כאב ראש ישבתי בכיסא המלכות שלי. למולי שולחן מלא במסמכים. לנהל מדינה זה קשה. אז תחשבו מה זה לנהל 127 מדינות. לפעמים אני תוהה לעצמי האם זה שווה את זה, אבל אז אני רואה את המבטים המפוחדים של כולם כשהם מסתכלים עלי ומהנהן לעצמי מנטלית. שווה את זה מאוד.
הרמתי את מבטי. לחדר נכנס המן. הוא השר הגבוה מכל השרים, כמעט כמו ילד בשבילי אבל עדיין מכבד אותי כמו כולם ואפילו יותר. למרות שלפעמים אני תוהה לעצמי אם גם זו הצגה. אני מקווה בשבילו שלא. אני אוהב אותו כמו בן.
"המן" הרשיתי לעצמי לרכך מעט את מבטי. "אדוני המלך" הוא השתחווה קלות.
"מה רצונך?" שאלתי מחייך קלות. המן הפך לגבר למופת מהילד הקטן שגדל כאן בארמון.
"כל השרים בארמון אישרו את הגעתם למשתה שאתה מתכנן הוד מעלתך". הנהנתי קלות. לפני כמה ימים גיליתי על שר שאיני יודע את שמו במדינת כוש. יש לי 127 מדינות לנהל, קשה להכיר את כולם, ולכן החלטתי להזמין את כולם למשתה גדול. אבל אצלי משתה לא מסתיים ביום אחד, בדרך כלל אני עושה מסיבות של חודש חודשיים בארמון אבל זהו אירוע מיוחד. חצי שנה של מסיבות מבוקר ועד ערב. אני צריך להכיר את כולם, כל אחד ואחד. כולם צריכים לפחד ממני, אחרת מישהו יחתור נגדי.
הם צריכים לראות כמה כוח וכסף יש לי, אחרת לא נצליח לשלוט בכולם. השרים מהמדינות האחרות צריכים להחזיר תשובה במכתב וזה לוקח זמן. אבל כמובן שבארמון כולם יודעים את כוחי ולא יעזו לסרב להזמנה שלי.
המן עמד מולי מחייך קלות, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיו. הוא ארגן הכל. היין הכי משובח, הבשר הכי איכותי, הטבחים הכי מוצלחים.
פתאום עלתה מחשבה לראשי. אישורי הגעה? ממתי אני מבקש אישורי הגעה? מה אם שר ממדינה אחרת יחליט לזלזל בי ולא להגיע?
"המן, התחרטתי" אמרתי ישר. הוא הסתכל עלי חושש קלות, בדרך כלל כשאני מתחרט על דברים זה לא נגמר טוב.
"כן, אדוני המלך?" הוא שאל בהיסוס,
חייכתי לעצמי.
"תירגע המן, התחרטתי. אני לא רוצה אישורי הגעה. השרים כולם מחויבים להגיע. מי שלא יגיע יפוטר.
"רגע לא, בעצם ימות. הגעה- חובה".
החיוך חזר לפניו. המן מבין אותי יותר מכולם, גם הוא אוהב שמפחדים ממנו.
"כן אדוני המלך" אמר מרוצה.
"משוחרר" אמרתי בחיוך.
זה הולך להיות המשתה הכי טוב שאי פעם חוותה הממלכה הזאת.